עופר לא מופתע מהדיווחים האחרונים. “זו תמיד הייתה המטרה המצרית: להרחיק מעצמם את עזה ולחבר אותה לגדה,” הוא אומר. לדבריו, “ההתנתקות (אם ישראל באמת הייתה מתנתקת) הייתה הסיוט הגדול של מצרים. עזה היא פיצוץ אוכלוסייה – גדלה במיליון איש מאז 2005 – והיא תתפוצץ או למעבר רפיח או לכיוון ישראל. הים אינו אופציה.”
לדבריו, לא מדובר במהלך שנועד לערער את כוחו של חמאס, אלא להפך – לייצב את האינטרסים של הארגון מול הקהילה הבינלאומית, תוך שמירה על כוחו האמיתי. “חמאס מצידו מעולם לא רצה להיות אחראי לביוב בעזה,” אומר עופר. “כעת מתאים להם המודל שבו הרש”פ תהיה בפרונט (מה שמכונה בעגה העבריינית ‘קוף’ – אדם נקי המחזיק כביכול בבעלות על העסק), בעוד חמאס ימשיך להיות מי ששולט מאחורי הקלעים. זה הכרחי מבחינתם כדי לקבל את הכסף לשיקום.”
לדבריו של עופר, המהלך הזה מתאים בדיוק למה שצה”ל מדבר עליו מאז דצמבר 2023 אולם, הוא תוהה מהו האינטרס הישראלי האמיתי במהלך כזה. “כאילו שלטון הרש”פ בעזה היה מטרת המלחמה. אינני מכיר אמא עברייה אחת ששלחה את בנה לצבא כדי להחזיר לשם את הרש”פ. אבל לחמאס זה בוודאות יתאים.”
לדבריו, ישנן שאלות מהותיות שישראל אינה שואלת: “האם בכלל שיקום עזה הוא לטובתנו? האם איחוד של עזה עם הגדה מסוכן לישראל?” לדבריו, מדובר בשאלות אסטרטגיות שאין להן מענה ברור, בעוד שמדינות אחרות פועלות לפי האינטרסים שלהן – “ולא לפי האינטרסים של ישראל.”
הדיווחים על האפשרות להעברת השליטה בעזה לרשות הפלסטינית עשויים ליצור מצג שווא של שינוי אסטרטגי באזור, אך לפי עופר, בפועל, זהו רק שינוי קוסמטי. חמאס יישאר חלק מרכזי במשוואה, מצרים תרחיק מעליה את עזה, וישראל – שוב – תצטרך להתמודד עם מציאות חדשה שאין לה שליטה עליה.
התרעות פיקוד העורף