ישראל ואיראן מנהלות כרגע מלחמה א-סימטרית. ה-1 באוקטובר 2024 היא נקודת ציון במלחמה הזאת. איראן שיגרה בפעם השנייה מעל 200 טילים בליסטיים לעבר ישראל, מדובר במתקפת הטילים הגדולה ביותר בהיסטוריה הצבאית על פני כדור הארץ. התוצאה - מעל 98 אחוזי ירוט, אפס הרוגים והיקף הנזקים מינורי.
איראן היא הראש. היא מכווינה, היא ממנת את גדודי הטרור בצפון השומרון והבקעה. המטרה האיראנית להעסיק את ישראל במלחמה בטרור. אחרי שטבעת החנק שיצרה על ישראל באמצעות חמאס עזה, חיזבאללה בלבנון וסוריה התפרקו. כלי הנשק מוברחים מהגבול המצרי, מגבול ירדן לישראל משם לצפון השומרון. צה״ל מנסה לסגור על צירי ההברחה.
הבעיה שבצה״ל יודעים להגיד, מה הם תפסו. אבל לא את מה שלא נתפס. לבינתיים בצפון השומרון והבקעה המטענים הם מאולתרים. איראן מדריכה את המחבלים דרך האינטרנט כיצד לקחת חומרים הכוללים כימיקלים לדישון, אוראה, אבקת סוכר וליצר מהם חומרי נפץ קטלניים. כך הם מניחים מטעני גחון בג׳נין, בטמון, בשכם, בטול כרם ועוד. כך הם מוצאים תחת ידם מטעני הטלה ומשליכים אותם על הכוחות של צה״ל המתמרנים. וכך הם יצרו את מטעני הנפץ שהוברחו לבת ים וחולון.
קוו התפר הוא מחדל. מי שאחראית עליו היא ממשלת ישראל, העומד בראשה, שר הביטחון ושר ביטחון לאומי. סוגיית הגדר הפרוצה ידועה. כדי לסגור אותה צריך תקציב בניה. צריך תקציב למצלמות, מכ״מים, להגדיל את סדרי הכוחות של משמר הגבול מהצד הישראלי של הגדר וכן של כוחות צה״ל מהצד המזרחי של הגדר.
הדברים הועלו פעם אחר פעם. אבל הם נעצרים אצל מקבלי ההחלטות. הפריצות בגדר הן שסתום יום יומי להוריד את הלחץ הכלכלי בתוך שטחי הרשות. לכן ישראל לאורך שנים מנהלת מדיניות של עצימת עין סביב תנועת השב"חים ומחפשי העבודה. זאת גם הסיבה כי המשטרה ומערכת המשפט מגלים רפיסות בנושא המלחמה בשבחים, במעסיקים, במלנים, ובמסיעים.
השב״כ היה חייב לאתר את ההתארגנות שהוציאה לפועל את המגה פיגוע, זה תפקידו של האירגון. בשנה החולפת מנע השב״כ מאות פיגועים, חשף עשרות התארגנויות. הוא עושה עבודה טובה בשטח. הבעיה היא לא כמה מנעת. הבעיה היא כמה פיגועים חמקו תחת המסננת. מספיק פיגוע אחד של שני מחבלים עם נשק מאולתר ביפו כדי לגרום נזק שאפילו 200 טילים בליסטיים לא מצליחים ליצור. צריך מחבל עם ארבע חמש מטעני נפץ מאולתרים. שמונחים בחמישה אוטובוסים כדי לשנות את המזרח התיכון. את זה הבינו בטהרן. ספק אם בירושלים.