אף אחד מהנוכחים בחדר המרווח, עם השטיחים הפרושים מקיר לקיר והתמונות ההיסטוריות הממוסגרות בכבדות על הקירות, לא ציפה למה שעמד להתרחש שם בארבעה בפברואר. מסיבת העיתונאים החגיגית שערך בבית הלבן נשיא ארה”ב דונלד טראמפ עם המנהיג הזר הראשון שהגיע לבקר אותו אחרי בחירתו, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, הפכה תוך דקות מעוד פוטו־אופ שגרתי לזירת צונמי.
בישירות האופיינית לו התחיל טראמפ לדבר בסגנונו הצבעוני, וככל שנקפו הדקות נדמה היה שהחמצן באולם אוזל, ויחד איתו הדם מפניהם של אנשי צוותו של הנשיא: “נשתלט על עזה, נשטח אותה”, אמר. “נפנה פצצות ובתים הרוסים, זה רעיון נהדר".
“רצועת עזה הייתה מקור של הרס, וכל כך רעה לאנשים, חיי התושבים שם אומללים. הם צריכים ללכת למקומות אחרים. יש רבים מהם שרוצים ללכת משם. 1.8 מליון עזתים צריכים לצאת. מדינות האזור העשירות צריכות לממן את זה. הם יכולים ללכת לאזור אחד, או לשבעה או ל־12. אנחנו נבטיח שמשהו מדהים ייעשה. יהיה לנו שלום ולא יירו, ייהרגו ויהרסו".
“ארה”ב תשתלט על רצועת עזה. נעשה איתה עבודה, נהיה אחראים עליה, נהיה אחראים על פינוי הפצצות המסוכנות ונשק אחר שלא התפוצץ, פינוי הבתים ההרוסים. לשטח את המתחם, ליצור אזור פיתוח שיספק אין־סוף עבודות לאנשי האזור, נעשה עבודה אמיתית, משהו אחר.
“היא תוכל להיות הריביירה של המזרח התיכון”, המשיך בהתלהבות. “זאת לא החלטה שהתקבלה בקלות ראש. בעלות על האזור הזה תהיה דבר מדהים. אני רואה בעלות לזמן ארוך על עזה, זה יביא יציבות למזרח התיכון. כל מי שדיברתי איתו אוהב את הרעיון”.
ייתכן מאוד שבני שיחו של טראמפ אהבו את הרעיון מתוך אמונה אמיתית, או כדי למצוא חן בעיני הג’ינג’י הלא צפוי, אבל רבים בעולם חשבו שהשתגע, או שסתם הפריח רעיון הזוי לאוויר בלי שעשה לו בדיקת היתכנות בסיסית.
האגביות שבה זרק לאוויר את תוכנית “רילוקיישן”, ובמילים אחרות, סוג של טרנספר” – העתקת אוכלוסייה מחבל אחד לאחר בניגוד לרצונה, הנחשבת לפשע מלחמה ופשע נגד האנושות – העלתה תהיות נוספות באשר להגשמתה בפועל.
חבר הקונגרס הדמוקרטי כריס מרפי סיכם זאת בתמצות: “הוא איבד את זה לגמרי”, כתב בחשבון ה־X שלו. “פלישה אמריקאית לעזה תוביל לטבח באלפי חיילים אמריקאים, ועשורים של מלחמה במזרח התיכון. זו בדיחה רעה וחולנית”.
מחוץ לקופסה
מאז אותו רגע מכונן ממשיך העולם לסעור סביב היוזמה המפתיעה. האם מדובר בתוכנית ריאלית, שתצא לפועל על אפן ועל חמתן של ירדן ומצרים, שעתידות, לפי טראמפ, לקלוט מאות אלפי עזתים על אף התנגדותן? או שמא מדובר במנוף לחץ מתוחכם כדי להניע את מדינות ערב לגבש תוכנית לשלטון חליפי לחמאס בעזה, מבלי שיש לנשיא כל כוונה אמיתית להפוך לבעלים של “רצועת החוף המדהימה הזאת”?
מי שסבור שדווקא יש היתכנות גבוהה לכך שעזה תהפוך לריביירה אמריקאית, ובטוח בכוונתו האמיתית של טראמפ לדבוק בתוכנית, הוא ד”ר קובי ברדה, היסטוריון לפוליטיקה אמריקאית וגיאו־אסטרטגיה, מרצה ב־HIT חולון וגם מנהל אגף קשרי חוץ ופיתוח עסקי בעיריית נתניה.
ברדה (51), טיפוס צבעוני ומלא ניגודים, נזרק מהתיכון שלא בצדק, ומאז משתמש במנוע הטראומטי הזה כדי להוכיח את עצמו. הוא היה יו”ר אגודת הסטודנטים באקדמית תל אביב–יפו וממובילי מחאת הסטודנטים, ומשם התגלגל לעולם הפוליטיקה והדוברות, ואת הקריירה הציבורית שלו התחיל בתור העוזר הפרלמנטרי של קולט אביטל.
בין השאר עבד במערך הדוברות של עיריית תל אביב, היה דובר עיריית נתניה, פתח חברה לניהול קמפיינים ועבד עם ציפי לבני, ועד 2020 דברר את מנהלת הליגות לכדורגל.
ב־2017 הפסיק להאמין בעתידו בתקשורת וכיוון את עצמו לאקדמיה. הוא סיים תואר שני בתוכנית רודרמן ללימודי יהדות ארה”ב באוניברסיטת חיפה, ואת הדוקטורט שלו כתב על האופן שבו קמה התנועה האוונגליסטית בשנות ה־70 ועל השפעתה על יחסי ארה”ב־ישראל. דרך הדוקטורט נכנס לעולם השמרני האמריקאי וחקר אותו לעומק.
באותה תקופה מונה להיות מנהל התיירות הצליינית במשרד התיירות, ובמסגרת תפקידו פיתח קשרים טובים בקהילה האוונגליסטית, בין היתר עם הפסטורים ואנשי הדת שמקיפים את טראמפ, והחל לצבור עליו מידע.
ב־2019 כתב את ספרו “המפתח להבנת דונלד ג’יי טראמפ”, מעין מורה נבוכים למוחו של הנשיא החדש. שני פרקים נוספים, שעוסקים בתקופה שבין אירועי הקפיטול לבין הכניסה לבית הלבן, הוסיף לאחר בחירתו השנייה.
את טראמפ עדיין לא זכה לפגוש פנים אל פנים, אבל אחת העוקבות ברשתות החברתיות המליצה לו להיפגש עם הפרופסור לכלכלה ג’ו פלצמן, מאוניברסיטת ג’ורג’ וושינגטון, שהגה כמה רעיונות מהפכניים. כך נחשף לראשונה לחזון עזה.
“הזמנתי את פלצמן לראיון בפודקאסט שלי, ‘אמריקה בייבי’”, מספר ברדה. “הוא דיבר על תוכנית שחיבר וקרא לה ‘עסקת ה־BOT של עזה’ - מודל שעל פיו גופים אזרחיים פרטיים נכנסים לשותפות השקעתית עם יעדים מדיניים, והם מקבלים מהשלטון חכירה קניינית לתקופה של כ־50 שנה. זאת אומרת, מעבר ממודל של פילנתרופיה למודל מסחרי. אנשי הקמפיין של טראמפ, שחיפשו רעיונות מחוץ לקופסה, אהבו אותה מאוד”.
מגה אירוע
“על פי ההערכות”, ממשיך ברדה, “מדובר בכמיליון עזתים שמחפשים חיים טובים יותר ויעזבו מרצון. הממשל האמריקאי בונה על חזרת 700 אלף הפליטים הסורים שעברו לירדן ב־2012, במהלך מלחמת האזרחים, בחזרה לסוריה – בחסות טורקית. במקומם יקלטו הירדנים 700 עזתים”. הירדנים לא מעוניינים בקליטת עוד פלסטיניים שעלולים לסכן את בית המלוכה.
“זאת התוכנית של פלצמן, שמופעלת על ידי הממשל האמריקאי. האם היא תצליח? לא בטוח. במקביל, המצרים אמורים לקלוט אנשים בשכונות שהקימו בצפון סיני ועדיין לא אוכלסו. צריך לקחת בחשבון שלמצרים יש חוב עצום לארה”ב, והם אמורים לקבל עבור קליטת האוכלוסייה העזתית תשלום נוסף".
"ציין כי "מעבר לזה, ישנן מדינות באפריקה, כמו סומלילנד, שרוצות הכרה. כך גם סהרה המערבית, שמרוקו דורשת עליה בעלות, כעל פוטנציאל למעבר של אוכלוסייה מעזה לשם. יש מארג של אינטרסים שיכולים לקדם את זה".
הוסיף: “ויש עוד משהו שצריך לשים אליו לב: ב־17 במרץ אמורים להגיע האירים לבית הלבן ולקבל מטראמפ שק של לבנים על הראש. הממשל יודיע על הטלת מכסים כבדים על אירלנד, כדי להחזיר הביתה לאוּמנים שברחו לשם. אייל עופר, מומחה לכלכלת חמאס, הציע להעביר עזתים למדינה שתומכת במאבק הפלסטיני ובתביעה נגד ישראל על רצח עם. לא הרבה יודעים, אבל באירלנד יש 160 אלף בתים ריקים, שמי שלא מיישב אותם משלם למדינה ‘מס בתי רפאים’, שלדבריו יכול להגיע לסכומים גבוהים".
“בפגישה הזאת האמריקאים יגידו להם: 'אתם תיישבו בבתים הפנויים את העזתים, ואנחנו נפחית מהעונש שתקבלו'. זה משעשע, כי נציגי מפלגת ה'שין פיין', מפלגה לאומית אירית שדוגלת במדינה אירית עצמאית ומאוחדת, שהרכיבה בצפון אירלנד את הממשלה, הודיעו שלא יגיעו לוושינגטון בגלל האופן שבו טראמפ מתייחס לעזה”.
אתה נשמע משוכנע שהתוכנית הזאת תצא לפועל, בעוד רוב העולם מזלזל בה.
“להערכתי, החלק הראשון של התוכנית, שיכלול את ההיערכות, ייארך כשנה. שר הביטחון ישראל כ”ץ כבר הודיע על הקמת מנהלה שתאפשר יציאת עזתים דרך נמלי התעופה עובדה ורמון. החלק השני הוא יישום החזון הכלכלי של פלצמן, הפיכת עזה לעיר הירוקה הראשונה בעולם: רק רכבת תחתית ובלי מכוניות בכלל".
"ליד הים יקים התאגיד של טראמפ את המלונות באמצעות ג’ארד קושנר. השקעת מיליארדי הדולרים במודל ה־BOT תעביר את הבעלות למנהלי העיר אחרי 50 שנה".
“צריך לשים לב שטראמפ לא מדבר בשום מקום על ‘גירוש בכוח’ או ‘טרנספר’, אלא על ‘רילוקיישן’, וזה הבדל גדול. מי שירצה להישאר בעזה יעבוד במלונאות, מנעד נמוך של הייטק – בודקי תוכנה וכדומה - וחקלאות. מי שיחליט להישאר יצטרך לקבל על עצמו סוג של ‘חינוך מחדש’ בסגנון סיני. הוא יגור בבניינים חכמים של 50 קומות בחינם, ביתו ינוטר לצורך מעקב, ואם יגלה נאמנות - אחרי 25 שנה הוא יעבור לבעלותו”.
זה נשמע נורא. כמו 1984 של אורוול על ספידים.
“לחטוף ירייה בפיקה זה יותר טוב? זה כמו תוכנית מרשל: בנייה מחדש. כמו שבגרמניה הנאצית קיבלו הכל, אבל לא היו יכולים יותר להיות נאצים. לגבי המוג’אהדין, כל מי שלא יהיה מוכן לצאת מעזה ולא יהיה מוכן לגור בבניינים הסיניים – תהיה לצה”ל אפשרות לטפל בהם. כוח שיטור עצמאי, רב־לאומי, ישמור על ההשקעה הכספית”.
טראמפ לא מאמין באו”ם.
“הוא מפרק את הארגונים הבינלאומיים והבא בתור הוא האו”ם, ואני לא אתפלא אם הוא יעיף אותו מניו יורק. הגלובליזציה מתה, וטראמפ מרסק את השיטור העולמי ועובר להתמקדות פנימה. כך שיש פה שלושה שלבים: העברת אוכלוסייה, חינוך מחדש וניקוי הכוחות שמפריעים”.
התוכנית הזאת נשמעת כל כך פנטסטית, אפילו סוג של מדע בדיוני, שנראה שאין שום סיכוי שהיא תצא לפועל.
“היא תצא לפועל ועוד איך. לפני שבועיים סטיב וויטקוף, השליח של של טראמפ למזרח התיכון, יצא לביקור חשאי ברוסיה והחזיר במטוסו הפרטי את מארק פוגל, שנידון שם ל־14 שנות מאסר בגלל עבירות סמים. הוא קרא לזה ‘עסקת חילופים’, בלי להגיד מה יוחלף, ואני אמרתי שזה מבוא למו”מ על משהו יותר גדול".
“ואז דובר הקרמלין לא דוחה את תוכנית עזה על הסף, אלא מבקש עוד פרטים כדי ללמוד עליה, וכשטראמפ דיבר עם פוטין הם הרהרו ביניהם ‘כמה נחמד להילחם כתף אל כתף’. יש פה עסקה סיבובית שתכלול את אוקראינה ועזה, ותיתן לטראמפ את פרס הנובל שהוא כל כך רוצה – וגם כסף טוב למשפחה. זאת התוכנית הגדולה”.
מתי כל זה ייצא לפועל?
“אנחנו כבר בעיצומו של מגה־אירוע, שבו ארה”ב מחפשת מקומות שיקלטו את העזתים, וישראל מתחילה לעבוד. טראמפ נדחף בכוח לאירוע הזה על ידי נשות המיליונים, ובהן ד”ר מרים אדלסון, שתרמה לקמפיין שלו 100 מיליון דולר, ופולה ווייט, אבל היום הוא לגמרי בתוכו ורואה את מגדלי טראמפ בשכונת רימאל. וזה יקרה”.