עופר מדגיש כי המציאות הזו מתאפשרת בין היתר הודות לכלים הנדסיים שהגיעו ממצרים ופינו במהירות את הצירים הראשיים. “מי שראה את הסרטונים האלו מבין שחמאס לא חווה השמדה טוטאלית, כפי שמספרים לנו באולפני הטלוויזיה”, הוא אומר.
לדבריו, חמאס אינו מתרגש מהמספרים העצומים של ההרוגים בעזה: “לפי טענותיהם נהרגו כמעט 50,000 איש במהלך המלחמה, אך באותו הזמן נולדו יותר. לא רק שהאוכלוסייה בעזה גדלה, אלא שחמאס ממנף את ההרג וההרס כדי לייצר לחץ בינלאומי נגד ישראל. בזמן שאוכלוסיות נזקקות אחרות בעולם מקבלות מעט מאוד סיוע, העזתים נהנים ממימון של מיליארדים. מזלם שהם לא נולדו באפריקה או אפילו במצרים השכנה – הכי טוב להיות צמוד לישראל".
עופר מסביר כי חמאס חושש משני דברים בלבד: איבוד שטח ופגיעה כלכלית: “אם ישראל באמת רוצה להחזיר את החטופים החיים – עליה לפעול מהר, בשני מימדים קריטיים: זמן ושטח”, הוא אומר.
“ישראל צריכה להודיע שחלקים מסוימים של רצועת עזה – למשל בית חאנון, בית לאהיה ועטאטרה – יילקחו לנצח ולא יוחזרו. כמו כן, יש להרחיב את הפרימטר לאורך הגבול המזרחי של הרצועה לקילומטר וחצי. אם חמאס לא ישחרר חטופים – בכל שבוע יוזז קו הגבול החדש ב-50 מטר נוספים”.
לדבריו, אין הכרח לכבוש מיד את השטחים האלו, אלא רק להבהיר שהם לא יחזרו לעזה – ושישראל תדע מתי להפעיל את צה”ל כדי לממש זאת.
המימד השני שמדאיג את חמאס הוא הכלכלה. עופר מציע שעם סיום הפסקת האש ועיסקת החטופים, ישראל תעצור לחלוטין את הכנסת המשאיות מכל המעברים שנפתחו לעזה, ותפגע בקווי החשמל והמים שישראל תיקנה במהלך הפסקת האש. “לא יהיו לכך תוצאות מיידיות”, הוא מסביר, “כי מחסני חמאס מלאים בסחורה. אבל בטווח הארוך, חמאס ילמד כמה קשה להיות מחובר כלכלית רק למצרים”.
לסיכום, עופר מזהיר כי אם ישראל לא תדע להתנהג כמעצמה אזורית, היא תמצא את עצמה תוך כעשור ניצבת בפני חמאס שימצא את הדרך להפוך שוב את עוצמתו הכלכלית לבניית תשתית צבאית, אך זה לא יקרה מיד.
“מדינה שחפצה לחיות במזרח התיכון צריכה ללמוד להתנהג כמו שאר השכונה”, הוא אומר. “אם ישראל לא תגבה מחיר אמיתי בשטח מחמאס, הארגון ימשיך להחזיק חטופים מבלי לשחרר חטופים ויצפה ממדינות העולם להעניק לו עוד ועוד סיוע ולשקם את עזה - שזו כעת מטרתו העיקרית".
התרעות פיקוד העורף