ברקע המו"מ התקוע וחטופים בעזה שטרם השתחררו, ד"ר עופר גרוזברד, פסיכולוג קליני שייעץ לאמ"ן, מציג זווית חדשה לשאלות המוסריות שמעסיקות את הציבור מאז ה-7 באוקטובר. הוא טוען כי “חמאס מוכן לעסקה של הכל תמורת הכל – הם ישחררו את כל החטופים ואילו אנו ניסוג מהרצועה ונתחייב לסיים את המלחמה. אנו מסרבים משום שלא ייתכן שנבטיח ולא נקיים,” אומר. “אבל מדוע בעצם? האם אמירת האמת בכל מחיר היא באמת ערך מקודש במלחמה?”
לדבריו של גרוזברד, “אחד מיסודות החברה המערבית המודרנית הינו אמירת האמת. כשמישהו משקר אותנו פעמים רבות, נתרחק ממנו אם לא ננתק את הקשר איתו. האמת היא בית המקדש של המערב שהתפתח בחמש מאות השנים האחרונות של העת החדשה. בתקופה זו, האדם הלך ונפרד מהקבוצה והחל להתבונן אל תוכו כאינדיבידואל, מה שלא ניתן היה לעשות כשחווה עצמו כחלק מקבוצה. בזכות האמת התפתחו היצירתיות, המדע והדמוקרטיה”.
גרוזברד מסביר שהאמת הפכה לערך מרכזי בחברה המערבית, והיא הבסיס להתפתחותה בתחומים רבים: “ביצירתיות בכל תחום, הפרט נאמן וקשוב לעצמו ודולה מתוכו תכנים עמוקים שאותם הוא הופך לנחלת הכלל. במדע, הפרט מתבונן פנימה ושואל את עצמו מה הוא באמת חושב. ולבסוף, בדמוקרטיה, הפרט נאמן בבחירתו לאמת שלו. כך שכל ההתפתחויות העצומות של העת החדשה מבוססות על ערך האמת”.
אך האם אויבינו חולקים את אותו הערך? ד”ר גרוזברד מצביע על פער תרבותי מהותי: “אם תשאלו אזרח ממוצע מאחת ממדינות האויב שסביבנו אם הוא חושב שהשואה באמת התרחשה, הוא ישיב לכם ש’באמת’ זו מילה שלכם. הוא לא יודע אם השואה באמת התרחשה וזה גם לא כל כך מעניין אותו. הוא מאמין למנהיג שלו, שאומר שזה לא בדיוק כפי שאנו מספרים. כך שהוא מחליף את ערך ה’אמת’ בערך ה’קשר’, במקרה זה עם המנהיג והקבוצה שאליה הוא משתייך”.
גרוזברד מסביר כיצד ההבדל הזה מתבטא גם בחינוך: “אצלנו, כל מורה מצפה מתלמיד בכיתה שיגיד בשיעור חברה מה הוא חושב, וכשפותר תרגיל במתמטיקה – שיסמוך על עצמו, אחרת יתקשה לפתור את התרגיל. אצל אויבנו, בני החברה המסורתית-קולקטיבית, קיימים חוקים אחרים שחשוב להכירם. מותר לשקר, ואם נתפסתי – זו לא בעיה שלי אלא של האחר שלא נזהר. האחריות תמיד מושלכת החוצה, במה שאנו מכנים ‘מיקוד שליטה חיצוני’”.
לדבריו, התוצאה היא ש“אויבנו מוליכים אותנו שולל דרך קבע באינספור מקרים ודוגמאות, ואילו אנו דבקים באמירת האמת. אבל האם היו באים בטענות למדינה כלשהי שהוליכה שולל בהסכם את היטלר? או שהיו מכבדים אותה על שחסכה מלחמה וחיי אדם?!”
גרוזברד מציע לחשוב מחוץ לקופסה: “יש שיאמרו שחמאס ירצה ערבויות מהאמריקאים ואולי ממדינות נוספות שנקיים את הבטחתנו לסיום המלחמה. אנחנו יכולים להמשיך לשקר ולומר שמילה שלנו זו מילה, ואנו דורשים שיסמכו עלינו משום שכבר הוכחנו את עצמנו בעבר. ייתכן שנוכל ללחוש באוזניהם של מי שערב לנו שאין לנו כוונה לקיים את ההסכם, ושיחליטו אם ברצונם לערוב – או אפילו לרמות את כולם, גם את נותני הערבות”.
ומה לגבי הטענה שלא יסמכו עלינו לאחר מכן? גרוזברד מזכיר: “כיצד אנו ממשיכים לקוות להסכמים עם ארגוני הטרור? כבר אמרנו שהנפש במקרים רבים איננה מכונה רציונלית. יתרה מזו, האם עלינו לומר את האמת למי שרוצה להשמיד אותנו?! ובכל מקרה, חמאס יפר במוקדם או במאוחר את ההסכם, כך שהזדמנות לחיסול חמאס לא תבושש לבוא”.
לדבריו, הגיע הזמן שישראל תתאים את התנהלותה לכללי המשחק של המזרח התיכון: “איזה פתרון שלא נבחר, הגיע הזמן שנתחיל לשחק גם אנו על פי הכללים של אויבנו ולא ננסה להיות יותר צדיקים מהאפיפיור. כפי שציינתי במאמר קודם, ההתהדרות שלנו במוסריות הגבוהה שלנו רק מגבירה את האנטישמיות בעולם. ניתן להכריז על חוק חדש – ‘המשקר את השקרן פטור’ – ואולי נחזור לציווי העתיק שלנו מספר משלי: ‘בתחבולות תעשה לך מלחמה’”.
לסיכום, ד”ר גרוזברד מזהיר מפני נוקשות מוסרית שאינה מתאימה לזירת הלחימה הנוכחית: “הנוקשות שלנו, שאסור לנו לסור מדרך האמת, לא רק שעולה לנו בחיי החטופים והחיילים – היא כבר מגיעה לממדים של בעיה נפשית”.