כבר לפני ה-6 באוקטובר התקבל מידע מודיעיני על סימים שנדלקו, כאינדיקציות מודיעיניות חשודות. מידע זה נשלח במייל לאוגדת עזה, אך לפי הדיווח, איש לא פתח את המייל החיוני. התרעות מקדימות אלו, שיכלו להיות הסימן הראשון למתקפה המתוכננת, נותרו ללא מענה.
גם באוגדת עזה נמשכו הכשלים. תורן המודיעין שנשאר באוגדה לא היה כשיר לתפקיד שכן לא היה לו סיווג בטחוני למידע החיוני. באופן מדאיג, מידע מודיעיני רגיש הועבר בקבוצות וואטסאפ ולא באמצעים צבאיים מאובטחים.
הדיווח חושף גם כשל מערכתי עמוק יותר: לאמ"ן לא היה מקור אנושי בעזה מזה 15 שנה, ולשב"כ לא היה אף מקור מודיעיני פעיל ברצועה - מצב ששיתק את יכולת ההתרעה של ישראל מול ארגון הטרור. בשעה 03:00 נזכר בכיר בשב"כ באוזני הרמטכ"ל: "מקור זוטר בעזה סיפר לנו: 'יש הסתודדות במסגדים, אבל לא נותנים לי להתקרב'".
בשב"כ ובאמ"ן הציגו שלושה הסברים לכך, בסדר הבא: מדובר בתרגיל של החמאס; חמאס מאמין שישראל תוציא לפועל מבצע סיכולים בעזה והוא נערך להגיב; ורק במדרג השלישי הוצגה היתכנות לפעולת חדירה מקומית של חוליה או שתיים.
בכלל תרחיש הייחוס המחמיר ביותר לגבי עזה היה: חדירה של שתי פלוגות נוח׳בה עם מקסימום 70 מחבלים, ובין 4 ל-8 מקומות פריצה בלבד לאורך כל עוטף עזה. בפועל כל ההערכות המודיעין והשב"כ לא רק שלא עמדו במבחן המציאות, אלא שההתקפה היתה גדולה פי מאות: כ-5,500 מחבלים חדרו ב-114 נקודות פריצה.
התרעות פיקוד העורף