פרסום ראשון: דוח חמור אודות המצב הנפשי והכלכלי של משרתות ונשות חיילי המילואים

מסקר שבוצע ע"י מכון המחקר רושינק עבור ויצו שתוצאותיו נחשפו בכנס של ויצו "לוחמת של שגרה" אתמול לקראת יום האישה הבינלאומי בשבת ומתפרסמים כאן לראשונה, עולה כי 51% מהאימהות דיווחו על הרעה במצבן הנפשי והרגשי מאז תחילת המלחמה, כאשר 42% מדווחות על הידרדרות במצבן הכלכלי. 29% מדווחות על הרעה במצב הרגשי של ילדיהן, ו-19% חוות פגיעה במצבן התעסוקתי.

למרות הפגיעה הנפשית המשמעותית, רק רבע מהן (25%) פנו לקבלת טיפול פסיכולוגי או תמיכה נפשית אחרת.

מבחינת המצב הכלכלי והתעסוקתי הסקר מצביע על משבר חמור - 13% מכלל האימהות פוטרו או התפטרו בעקבות המלחמה (6% פוטרו ו-7% התפטרו). המצב חמור במיוחד בקרב אימהות ששירתו במילואים - 42% פוטרו או התפטרו (20% פוטרו ו-22% התפטרו). כמו כן רבע מהנשים שאב הילדים גויס למילואים ציינו כי פוטרו (10%) או התפטרו (15%).

42% מכלל הנסקרות ציינו כי חלה הרעה במצבן הכלכלי, 44% מבין אלו שגויסו למילואים  דיווחו על כך, 52% מאלה שנולד להן ילד במלחמה דיווחו על הרעה במצבן הכלכלי וכן גם 46% מהנשים שיש להן 2-3 ילדים.

השנה, ביום האישה הבינלאומי שחל ב-8.3.25, ויצו מתמקדת באימהות המתמודדות עם השלכות מלחמת חרבות ברזל.  "מאז ה-7 באוקטובר, מדינת ישראל מתמודדת עם מציאות חדשה. בעוד שהזרקורים מופנים לחזית, קיימת חזית נוספת, שקטה אך לא פחות קריטית - העורף, שם ניצבות אלפי נשים הנושאות על כתפיהן את המשך קיומה של השגרה ובכך מאפשרות לבני הזוג להתמקד בשירות המילואים ובלחימה" אומרים בויצו.

"אנחנו בויצו מכנות אותן 'לוחמת של שגרה'", מוסיפה עו"ס רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה, "אימהות שנלחמות בכל החזיתות. הן מגדלות את ילדיהן לבד בזמן שבני זוגן במילואים, מנהלות קריירה, דואגות לכלכלת המשפחה, ומחזיקות את המשק בישראל על כתפיהן. כל זאת, ללא תמיכה רשמית ומוסדרת מהמדינה. בסקר ניתן לזהות מגמה של המחירים שמשלמות אמהות במלחמה, כאשר  המחיר שהן משלמות עולה במדרג האמהות, נשות חיילי המילואים והמחיר הכי גבוה משלמות אמהות המשרתות במילואים".

הסקר חושף תמונה מטרידה: הנשים שמחזיקות את העורף על כתפיהן, הן שקופות מבחינת המערכות. הן מתמודדות עם קשיים נפשיים, כלכליים ותעסוקתיים, כשלצידן ילדים הזקוקים ליציבות ולביטחון בתקופה מאתגרת זו. הסקר בוצע בקרב מדגם מייצג של 600 אימהות בגילאי 20-55 עם לפחות ילד אחד מתחת לגיל 18 ו/או בהריון.

הסקר מעלה פערים משמעותיים בין צורכי האימהות לבין המענה הקיים. כאשר נשאלו על תחומי הסיוע הנדרשים, 43% מהאימהות ציינו כי הן זקוקות לסיוע כלכלי, ו-36% הביעו צורך בסיוע רגשי. כמו כן, 27% מהאימהות דיווחו על צורך בסיוע פיזי בתפעול הבית, ו-26% זקוקות לעזרה עם הילדים. 8% מהן ציינו כי הן זקוקות לסיוע בריאותי.

למרות הצרכים המרובים, המענה המוסדי נותר מצומצם - רק 4% מהאימהות דיווחו על קבלת סיוע ממשרדי ממשלה, ו-7% מהרשויות המקומיות. הסיוע העיקרי מגיע מהמעגל המשפחתי והחברתי הקרוב, כאשר 54% מהאימהות מדווחות על תמיכה מחברים ומשפחה, 17% דיווחו כי קיבלו סיוע ממקום עבודתן, 15% קיבלו תמיכה מקהילות ווירטואליות ו – 12% מ"קבוצת השוות" להן.

בהקשר זה הסקר מצביע על בעיה חמורה של חוסר מודעות לזכויות ושירותים: רק 39% מהאימהות מודעות לשירותים הקיימים למתן עזרה למשפחות מילואימניקים ורק 20% מודעות לפירוט של מיצוי הזכויות הקיימות לאימהות שאבי ילדיהן יצא למילואים.

הנתונים מראים כי כ-21% מהאימהות דיווחו על גיוס בן זוגן למילואים, מתוכם: 9% שירתו עד 100 ימים, 6% בין 100 ל-200 ימים, ו-6% מעל 200 ימים. 37% מהאבות שגויסו עדיין לא חזרו לשגרה מלאה, כאשר 28% משרתים במילואים לסירוגין ו-9% עדיין במילואים באופן רציף. לאור זאת, בקרב משפחות בהן האב שירת מעל 200 ימי מילואים, נרשמה פגיעה משמעותית באיכות הקשר הזוגי: 34% דיווחו שהקשר הזוגי פחות טוב לעומת 16% בקרב משפחות בהן האב שירת עד 100 ימים.

כמו כן, בקרב משפחות המילואימניקים נרשמו שיעורים גבוהים יותר של פגיעה: 55% דיווחו על הרעה במצב הנפשי/רגשי (לעומת 50% בקרב שאר האוכלוסייה), ו-24% דיווחו על פגיעה במצב התעסוקתי (לעומת 17% בקרב האחרות).

לדברי נוימן, "2% מכלל האוכלוסייה משרתים במילואים ונושאים על גבם את בטחונה של מדינת ישראל. לצדם משפחותיהם הנושאות בנטל לא פחות כבד. ויצו מפעילה כבר היום מערך תמיכה הכולל סדנאות למשפחות המילואימניקים, אבל זה לא מספיק. העורף זקוק לתמיכה מתמשכת, בדיוק כמו החזית. אנחנו זקוקים למערך תמיכה ממשלתי מקיף שיכלול מרכזי מידע וייעוץ, סיוע כלכלי, ומסגרות תמיכה טיפוליות הנגישות בכל הארץ למשפחות. השנה ביום האישה הבינלאומי בחרנו להאיר את המציאות הזו ולדרוש שינוי. על מדינת ישראל להכיר בצורך הדחוף בהקמת מערך תמיכה ממשלתי לנשות המילואימניקים, להקצות תקציבים לתוכניות תמיכה קהילתיות, ולפתח מענים ייעודיים עבור הילדים. בזמן שהן נלחמות עבור כולנו, הגיע הזמן שנילחם עבורן. חוסנה של החברה הישראלית תלוי בחוסנן של המשפחות שמרכיבות אותה. אסור לנו להשאיר אותן להתמודד לבד".

הסקר מצביע גם על פגיעה חמורה במיוחד בקרב אימהות ששירתו (בעצמן) במילואים בעקבות המלחמה. מהנתונים עולה כי כ- 8% מהאימהות גויסו למילואים, מאז פרוץ המלחמה. קבוצה זו חוותה הרעה משמעותית במספר תחומים מרכזיים בהשוואה לשאר האוכלוסייה: 31% מהן דיווחו על פגיעה במצבן התעסוקתי, לעומת 19% בקרב שאר האימהות, כאשר הנתון המדאיג ביותר מראה כי 42% מהן פוטרו או התפטרו ממקום עבודתן (לעומת 13% בלבד בקרב כלל האימהות).

במישור הבריאותי, 22% מהאימהות ששירתו במילואים דיווחו על הידרדרות במצבן הבריאותי האישי, לעומת 16% בקרב שאר האוכלוסייה. באופן מדאיג במיוחד, 20% מהן דיווחו על פגיעה במצב הבריאותי של ילדיהן, בהשוואה ל-4% בלבד בקרב שאר האימהות - פער משמעותי המצביע על ההשלכות הרוחביות של שירות המילואים על האמהות עצמן ועל ילדיהן.

"זו המלחמה הראשונה בה אנו נתקלות בגיוס של עשרות אלפי נשים, אך זו לא המלחמה האחרונה. מגמה זו תמשך ואף תתרחב, ובכדי שהן תוכלנה לשרת במילואים על המדינה לייצר את התמיכה הנדרשת בעורף למשפחות ולמשרתות", אומרת נוימן.