הרבה מאוד ציפיות יש מהרמטכ״ל הנכנס. האמת בצדק רב. הוא נכנס לתפקיד בעת שעל הנייר צה״ל עוד נמצא במלחמה. עניין התקיפה באיראן הוא המשימה המרכזית המונחת לפתחו של צה״ל ולרמטכ״ל. לוח הזמנים מוגבל, והעובדה כי חיל האוויר הצליח להשמיד את סוללות ההגנה האווירית של איראן מאפשרת לישראל ולארצות הברית לתקוף עם מינימום סיכונים.
בעזה המצב כרגע מורכב, וייתכן שלא יהיה מנוס, וישראל תידרש לתמרן בעוצמה רבה בעזה בעתיד. חמאס באזורים שונים בעזה לא מראה סימני שבירה, להיפך. במחנות מרכז הרצועה הוא משקם בקצב מהיר את ההערכות שלו מעל הקרקע ומתחת.
אתמול נדרש חיל האוויר לפעול מזרחית לסגע׳יה לאחר שקבוצת מחבלים פעלה להניח מטענים. הפלסטינים דיווחו על מחבל הרוג ועוד כמה פצועים. מאז תחילת הפסקת האש לפני כחודשיים מחבלי חמאס פועלים בביטחון ובאופן לא מוסתר מעיני הכוחות של צה״ל. הם משמישים מנהרות, ממלכדים צירים ומרחבים, מגייסים ומתאמנים, בונים מערכים. חמאס רחוק מזרח ממערב מלהיות כרגע מורתע.
הבעיה של צה״ל היא לא מבצעית, היא יותר בעיה מדינית. ישראל אינה פועלת בחוכמה, אלא בילדותיות. המטרה הראשונה של ישראל צריכה כרגע להחזיר את כלל החטופים – עד האחרון, במהלך מהיר. אין ולא צריכה להיות שאלה באשר למחבלים שהיא תשחרר.
כל המחבלים הללו חייבים להיות מוגדרים על ידי ישראל כבני מוות. החטופים שבעזה הם סוג של ״משקולת״, המקשה על צה״ל לפעול ולתמרן ברצועה. שחרורם, מעבר לעניין המוסרי והצודק, יאפשר לצה״ל לממש עד תום את מטרת המלחמה: לפגוע בחמאס באופן כזה שבעוד מאתיים שנים העזתיים לא יחשבו לבנות ארגון טרור צבאי בעזה.
הרמטכ״ל רא״ל אייל זמיר משדר ביממה הראשונה בתפקיד כי הגיע לתפקיד הכי חזק שהוא יכול ועכשיו הוא מגביר. תמונות התרגיל של חיל האוויר עם חיל האוויר האמריקאי שבמרכזו המפציץ B52 נקלט היטב בכל המזרח התיכון. המסר עבר.
הבעיה של רא״ל אייל זמיר היא לא רק האתגרים בעזה, לבנון, סוריה או תימן ואיראן. אלא גם מהתערבות הפוליטית והבחישה של העסקנים, כמו ברדוגו בענייני צה״ל. כל מצמוץ של רא״ל אייל זמיר עלול להביא את צה״ל למצב דומה לזה של המשטרה, ולכן זמיר חייב לסמן גם לפוליטיקאים את גבולות הגזרה בהתערבות בניהול הצבא. רק כך הוא יוכל לקבל את הגיבוי בתוך הצבא ומחוץ לו להמשיך הכי חזק במשימה בכל החזיתות.
התרעות פיקוד העורף