מומחה לכלכלת חמאס: הם לא רוצים סיום מלחמה אלא משהו קריטי אחר

עופר מציין: "זו תגובה צפויה ומאפיינת את הדרך שבה חמאס תמיד מנהל מו”מ. הם לא רוצים להראות כי הם נדחקים עם גבם אל הקיר, אלא תמיד יאיימו בהסלמה. שיטה ידועה: לאיים ולהטיל את האשמה על ישראל".

עופר מוסיף: "בעוד כלפי חוץ הם מתעקשים על דרישתם לסיום הלחימה ונסיגה מלאה של ישראל, בפועל, בנאום ארוך (שלוש עשרה וחצי דקות) שנשא אתמול בכיר חמאס אוסמה חמדאן – נאום שלא זכה כלל לאזכור בתקשורת הישראלית – אפשר היה, בין השורות, לזהות מה חמאס באמת רוצה כעת".

"הדרישה המפתיעה מכל היא שחמאס רוצה כסף. הם דורשים שטרות של שקלים ישראלים. לטענתם, זה בכלל לא בשביל חמאס. אלא, חמדאן דורש מישראל שקלים למערכת הבנקים בעזה, אשר סובלת ממחסור בשטרות. אוסמה חמדאן, ממש במילים אלו, דורש מ’הכיבוש הציוני’ גם להחליף שטרות שהתבלו לשקלים חדשים.

הדרישה הזאת, שנשמעת אבסורדית, מופנית ישירות מהחמאס אל הגוף בישראל שרק הוא מנפיק שטרות של שקלים. בחמאס פונים בעצם ישירות לבנק ישראל: קחו שטרות בלויים ותנו תמורתם שטרות חדשים".

עופר מסביר: "לא רק כסף דורש חמדאן, אלא הוא גם מצהיר כי ‘הכיבוש הציוני’ לא עמד עדיין במלוא התחייבותו משלב א’ של העסקה, ודורש כי ‘הכיבוש’ יעמוד בהבטחותיו.

לפי חמדאן, יש לכבד הסכמים. לדבריו, ישראל התחייבה להכניס 60,000 קרוואנים – אבל הוכנסו רק 15 המיועדים לצוותים רפואיים שיוכלו להתגורר ליד בתי החולים. הוא דורש גם שופלים וכלים כבדים לפינוי הריסות.

לדבריו, הובטח להם 500 טרקטורים, אבל הם קיבלו רק חמישה, והדרישה הנוספת היא למיכליות דלק. למרות שישראל עמדה במספר הכללי של 25,200 משאיות סיוע כפי שהתחייבה בהסכם, לטענתו הובטח להם וסוכם עימם על 2,100 מיכליות דלק.

מתוכן, ישראל אפשרה לקטאר להכניס לרצועה ‘רק’ 978 מיכליות סולר, ואת שארית המכסה ל-2,100 מילאו במיכליות גז בישול. ולכן, לפי חישוביו של חמדאן, ‘מגיע להם’ עוד 1,122 מיכליות דלק".

כאן עופר עוצר ומסביר את המשמעות הכלכלית של הדלקים האלו: "בניגוד לטענות הרווחות בישראל, חמאס אינו עוסק בעצמו בחלוקת מזון לאוכלוסייה. אין ספק שיש לו מחסנים עמוסים בכל טוב למקורביו.

יש כ-100,000 אנשי חמאס באוכלוסייה, חלקם בני אותן חמולות – וניתן להעריך כי סביב חמאס ישנם סך הכול כ-350,000 איש עד כחצי מיליון, אשר מהווים את גרעין התמיכה הקשה של חמאס ברצועה. אלו המקורבים לצלחת, אשר להם חמאס ידאג באופן ישיר.

אבל גם תומכים אלו, כמו כל שאר שני מיליון העזתים, נסמכים בעצם על מאות ארגוני הסיוע הפועלים ברצועה, אשר דואגים לספק להם את כל מחסורם: מזון, אוהלים, ביגוד ושאר צרכי החיים הבסיסיים".

עופר ממשיך: "חמאס בעצם משחק משני צידי המגרש. מצד אחד, הוא מאפשר לסוחרים ולמשפחות פשע להשתלט על חלק מהסחורה – והוא גובה מהם עמלות נכבדות על כך.

במקביל, הוא גובה דמי חסות מארגוני האו”ם תמורת שירותי שמירה שמונעים ממשפחות הפשע להשתלט על משאיות הארגונים. חמאס הוא גם המאפיה החזקה וגם החוק ברצועה. בממוצע, חמאס מרוויח על כל משאית בין 30,000 ל-50,000 שקלים, וכך הצטברו בידיו כ-3–4 מיליארד שקלים.

אבל הכסף הגדול באמת הוא בדלקים. הסולר נמכר כיום ברצועה במחירים הנעים בין 16 ל-24 שקלים לליטר. כמות הדלק שאוסמה חמדאן פירט שנכנסה, משמעותה עבור חמאס היא כ-750 מיליון שקל".

עופר מסביר את המצב שנוצר: "לחמדאן וגם לשאר שותפיו – הסוחרים ומשפחות הפשע – יש בעיה גדולה. המלחמה היא ביזנס כה מוצלח עבורם, שהם הצליחו במהלכה לספוג מהציבור העזתי העני כמעט כל שקל שהיה לו. חמאס יושב היום על עשרות מיליוני ליטר דלק, חלקם העיקרי מאוחסן במיכלים של תחנת הכוח בנוסייראת, וחלקם האחר בתחנות הדלק ברצועה. שותפיו יושבים על מחסנים של סחורה ומזון – וכולם ניצלו את סגירת המעברים כדי להכפיל ולשלש את המחירים בשווקי עזה".

אך כאן, לדבריו של עופר, נוצרה בעיה חדשה: "אצל הציבור העזתי נותרו מספר מועט של שקלים, חלקם נקרעים ובלויים מרוב שימוש. גם הבנקים ברצועה (שאת חלקם שדד חמאס במהלך השנה האחרונה) נתקעו עם מעט שטרות, אשר בלויים מדי מכדי לעבוד בכספומטים הבודדים שעוד נותרו ברצועה. לפני המלחמה היו 97 כספומטים, וכעת נותרו בין 4 ל-12 שעדיין מסוגלים לפעול – אבל אין שטרות להטעין בהם".

עופר מסכם: "ולכן, בנדיבותו הרבה, דורש חמאס מה’כיבוש הציוני’: תביאו עוד שקלים, תכניסו אותם לבנקים, תחליפו את השטרות הבלויים בשטרות חדשים – כך שהציבור יוכל למשוך כספים מהבנקים, וכך יהיה לו איך לשלם לנו על המיליארד הבא.

כעת, נותר רק לראות האם בנק ישראל, אשר עד ה-7 באוקטובר דאג לאספקת שקלים שוטפת לבנקים העזתים, יענה לבקשה – או שישראל תמצא בשרוולה קלף מנצח שבעזרתו, סוף סוף, תעשה הפוך ממה שחמאס רוצה".