עילם מוסיף: "לכאורה, ג'ולאני הצליח לבסס את מרותו על חלקים נרחבים בסוריה, אך עדיין קיימים כיסים של התנגדות, והיקף שליטתו האמיתי נותר מעורפל. הוא ניצב בפני מבחן משמעותי: האם יצליח לדכא את ההתנגדות ולבסס את שליטתו לנוכח האתגרים המתגברים?".
לדברי עילם, כניסה למלחמת התשה ומרחץ דמים עלולה להוות נקודת תורפה שתספק הזדמנות לגורמי אופוזיציה לערער את הבריתות - ולפורר את החזית האחידה אך השברירית שיצר. אתגרו המרכזי של ג'ולאני הוא יצירת יציבות מהירה ככל האפשר.
לשם כך, הוא נהנה בעיקר מתמיכה טורקית. אולם, חסרונו העיקרי טמון במחסור בכוח אדם איכותי. סדר הכוחות שלו עדיין אינו משמעותי, ובוודאי שאינו בעל יכולות צבאיות מתקדמות דיו.
על הזווית הישראלית אמר הבכיר לשעבר במוסד כי המערב מסיר את הסנקציות בהדרגה, מה שמעניק למשטר החדש מרחב פעולה ומחזק את הלגיטימציה שלו. מצד שני, יש לנקוט זהירות רבה: ההתמתנות הרטורית אינה בהכרח משקפת שינוי אידיאולוגי עמוק.
על ישראל וארצות הברית לאזן בין גישה זהירה לבין ניצול הזדמנויות דיפלומטיות והימנעות מהחרפת הרטוריקה, לצד יצירת ערוצי הידברות חשאיים עם תורכיה ועם המשטר החדש, עשויה להיות הדרך הנכונה להתמודד עם המציאות המשתנה בסוריה. כמאמר הפתגם הערבי: "מַן לָם יַרַבֶּה, יַאְכּוּל אֵלְחָצָ'אן" – מי שלא מסתגל, ייאלץ לבלוע חול.
התרעות פיקוד העורף