"כל מה שקרה זה לא תוצאה של מדיניות מכוונת של המשטר. מה שקרה הוא בעצם ניסיון של הפיכת נגד, שתוכנן כנראה על ידי האיראנים, וכמובן דרך האופוזיציה הסורית של תומכי מה שנקרא באשר אסד," מסביר נריה. לדבריו, התקרית החלה כאשר כוחות המשטר החדש ניסו לעצור פושעי מלחמה מתקופת אסד.
"מה שקרה הוא שהייתה מסע של המשטר לנסות לשים יד על כל פושעי המלחמה בתקופתו של בשאר אסד... ומה שקרה הוא שנכנסו בג'בלה לתפוס אחד מהם, הוא התנגד, ומיד התפתח קרב, שבמסגרתו זה היה קרב מתוכנן וכתוצאה נפלו שם למעלה מ-50 קצינים וחיילים של המשטר".
נריה מציין כי המרד היה מתואם: "זה היה מה שנקרא עוד בסימן לתחילת הפעולות נגד המשטר, לא רק בלת'קיה בג'מלה עם כל החוף המערבי הסורי, אלא בערים מרכזיות בצפון כמו חומס, חאלב, ואפילו בדיר אזור. כל הצפון נדלק, וזה היה מבחן כוח מול המשטר".
כאשר המשטר נקלע למצוקה, הוא קרא לתגבורת מאידליב. נריה מדגיש: "באידליב יושבות שם המיליציות הלא סימפתיות, הג'יהאדיסטיות הקיצוניות, והצ'צ'נים, הסינים, האפגנים וכולי וכולי, מלא כאלה אלה שנכנסו והם אלה שבעצם חוללו את הטבח באזור החוף הסורי".
המומחה מציע לקחת את הדברים בפרופורציה: "מדובר על סך הכל 1,500 הרוגים, שמתוך זה, למעלה משליש, זה כוחות הביטחון של משטר של ג'ולאני". הוא גם מצביע על צביעות מסוימת בתגובה העולמית: "הזעקה העולמית לא הייתה באותה מידה כאשר משטרו של בשאר אסד חיסל 600 אלף סורים. בגלל שהוא רופא עיניים? בגלל שהוא יודע לשים עניבה? וזה היה אכזרים מן האכזרים שהיו אי פעם".
נריה מסביר את האתגר המבני שמולו ניצב המשטר החדש: "סוריה היא מדינה של מיעוטים, כמו לבנון. יש את המיעוט הכורדי, שהוא נמצא תחת חסות אמריקאי. יש את המיעוט הדרוזי, שכרגע מקבל תמיכה מישראל. ויש כמובן העלווים, והנוצרים, שזה מתחזק בין אשורים, מרונים לבין אורתודוקסים".
הדילמה העומדת בפני אל-ג'ולאני ברורה: "הברירה היא כזאת, האם הוא יש לו את הכוח להחזיר את השליטה המרכזית, כמו שבתקופת אסד, או שהוא צריך ללכת למין מהלך של רפורמה. שהרפורמה הזאת נותנת לכל המיעוטים, נותנת להם מין שלטון עצמי. כמו מה שקורה אצל הכורדים בעיראק".
לגבי יחסי העדות לאחר הטבח, נריה פסימי: "העלווים לא אוהבים את המצב. מבצב שהם מיעוט של 15% באוכלוסייה שלטו על מדינה שלמה, הם הפכו להיות מה שנקרא נרדפים. אהבה לא תהיה בינם לבין הרוב הסוני. אין אהבה כזאת ויש מה שנקרא דם רע ביניהם".
הוא מזכיר את המחיר הכבד ששילמו הסורים תחת שלטון אסד: "השלטון של בשאר אסד, שלטון העלווים, גרם למותם של למעלה מ-600,000 סורים. להגירתם של למעלה מ-6 מיליון סורים וכמובן לתזוזת אוכלוסייה אדירה בתוך סוריה עצמה, אי אפשר למחוק את העבר של 50 שנה, במיוחד עכשיו שאנחנו ראינו את בתי הכלא נפתחים של המשטרה של אסד, וששם בעצם למעלה מ-60 אלף סורים נעלמו עקבותיהם".
באשר לוועדת החקירה שהקים אל-ג'ולאני, נריה לא מותיר מקום לספק: "זה כסתח. אני עוד לא ראיתי שום ועדה כזאת בעולם הערבי שפועלת ובאמת היא רצינית. זה פשוט כדי להרגיע את דעת הקהל העולמית שהנה בבקשה, המשטר לוקח את הדברים ברצינות ממנה ועדת חקירה בולשיט".
המומחה מזהיר מפני אפשרות של מלחמת אזרחים נוספת: "הברירה שלו היא כזאת, או שהוא הולך כרגע לפשרות עם המיעוט הכורדי ועם הדרוזים, ועם העלווים, זה כן מרגיע אותם בצורה כלשהי, או שהוא הולך מה שנקרא בכוח. אם הוא הולך בכוח אנחנו בפתח של מלחמת אזרחים, ששם בעצם יכנסו גם האיראנים, יכנסו גם חיזבאללה, כל אלה שהיו במשטר ורוצים למכור את נפילתו של בשאר אסד, יחזרו ויפעלו בשטח". נריה מציין כי אל-ג'ולאני עצמו מודע לסכנה: "האפשרות של הליכה למלחמת אזרחים היא מודעת על ידי ג'ולאני, שאומר את זה במפורש, אסור שסוריה תגלוש למצב של מלחמת אזרחים".
באשר להשלכות האזוריות, נריה מפרט את הבעיות בין סוריה ללבנון: "הבעיה העיקרית, קודם כל, זה הנוכחות הסורית של פליטים, מיליון וחצי פליטים סוריים בתוך לבנון, שלבנון לא רוצה אותם. יש בעיה נוספת... של נהירה של כל מיני פוליטיקאים, באנשי צבא, ובמאות ובאלפים שנהרו מסוריה לתוך לבנון כדי למצוא שם מקלט". הוא מציין גם את בעיית הגבולות: "אין גבולות מוגדרים ומוסכמים בין סוריה לבנון. יש למעלה מ-147 מעברי גבול בלתי חוקיים," ומזכיר דוגמאות של הברחות כספים לחיזבאללה דרך גבולות אלה.
ולגבי האפשרות של מעורבות ישראלית בסוריה, נריה נחרץ: "אני מקווה שישראל תנקוט במה שבזמנו יצחק הרבין קבע מול הכוחות הלבנונים הנוצרים שבאו לבקש עזרה. אמר להם, אנחנו מוכנים לעזור לכם, לעזור לעצמכם. אני לא רואה את עצמנו חטיבת שריון ישראלית נכנסת לג'ארמנה... אני מאוד מקווה שלא יקרה, שאנחנו לא נכנס להרפתקה בסוריה, דומה להרפתקה שנכנסו בה בלבנון. אסור, מה שנקרא בוץ, יש בוץ לבנוני ויש גם בוץ סורי. אסור להיכנס לבוץ הזה".
התרעות פיקוד העורף