משה, אחיו של החטוף אבינתן אור, פנה אליו בראיון ואמר: "זה שאתה יוצא זה לא שאלה של אם, זה רק שאלה של מתי. המשפחה, החברים וכולם עובדים סביב השעון בשביל לשחרר אותך. ואתה - יש לך תפקיד אחד - עצום עיניים ודמיין את יום השחרור שלך".
בהמשך התייחס משה גם לעמדת הממשלה בנוגע למו"מ ואמר: "ממשלת ישראל שסיפרה לנו כל הזמן שחמאס לא עומד בהתחייבויות, היום לא מוכנה לדון בשלב ב'. חמאס אומר שהוא רוצה עסקה כוללת. הממשלה, לא יודע למה, מחפשת 'פתרונות יצירתיים' איך לשחרר רק 10 חטופים ולא את כולם".
"אהוב שלי, 297 ימים מאז הרגע שהפרידו בינינו, אותו הרגע שכל העולם נחשף אליו, הרגע שבו הלב שלי נקרע ומאז לא חזר להיות אותו הדבר", היא כותבת. "תמיד הבטחתי לך שנכבוש את העולם ביחד, שנזדקן ביחד, שאהיה לצידך לנצח בטוב וברע. ובאותו הרגע ב7 לאוקטובר, נלחמתי עד לרגע האחרון כדי שנוכל לעבור הכל ביחד, זה לצד זו".
בהמשך היא הוסיפה לתאר את רגעיה האחרונים איתו: "אך לצערי אלו היו הדקות האחרונות שבהן ראיתי אותך וכל אחד מאיתנו נחטף למקום אחר. אני עדיין לא מצליחה לתפוס את זה שעכשיו אני פה ואתה אהוב שלי עדיין שם, חיי כל יום בפחד אינסופי. בניגוד לאלפי האנשים שנרצחו ונהרגו מאז ה-7 באוקטובר, אותך עדיין אפשר להציל. כמוך, יש עוד אנשים שרק מחכים שמישהו יחזיר אותם הביתה, בדיוק כמו שאני חיכיתי כל הזמן שהייתי שם, ממש עד לפני רגע".
לאחר חזרתה של נועה ארגמני, היא שמעה ממנה באופן אישי על רגעי החטיפה של בנה: "היא סיפרה לנו שכשהתחילה ההתקפה, הם עלו לרכב שלה. הם באו ברכב של אבא שלה, נסעו דרומה, נתקלו ביריות ומיד חזרו חזרה. הם ניסו לנסוע צפונה ושם עצרו אותם לוחמים. הם אמרו להם לא להמשיך כי יש מארב גם בצומת הבא ואף אחד לא עובר אותו חי, היו שם עשרות מחבלים. הם חזרו בחזרה למסיבה, ואז נועה שאלה את אבינתן: 'אז מה עכשיו?', והוא אמר לה 'לתוך השדות'. הם נסעו כמה קילומטרים, אבל ירו על הג'יפ שלהם עד שהוא נתקע. הם נטשו אותו והמשיכו לרוץ, התחבאו בשוחה מאוד עמוקה. משם אבינתן התחיל לשלוח הודעות לחברים שלו. יש לנו צילומי מסך מהסלולרי שלהם, הסלולרי שלו אוכן אחר כך בעזה. ההודעה האחרונה הייתה ב־10:20".
התרעות פיקוד העורף