את הרגע שבו היא ובן זוגה מתן צנגאוקר נחטפו היא סיפרה כי הם עברו מבית לבית עד שהתוקפים הגיעו לביתם. הם קפצו מחלון הממ"ד שלהם בזמן שהתוקפים ירו בדלת. הם רצו לכיוונים שונים, ואילנה איבדה את מתן בשדה הראייה שלה. ואז נמשך הסיוט שלה. היא נתפסה במהירות, הוכתה והוסעה לעזה.
היא שיתפה כי במשך יותר מ-50 יום היא הועברה ממקום למקום, בעיקר מעל פני הקרקע, בהתחלה לבדה עם שוביה ולאחר מכן הוחזקה עם חטופים אחרים. למרות שהיא סיפרה לחוטפיה שהיא סובלת ממחלת עיכול כרונית, היא אמרה שלא קיבלה שום תרופה. לדבריה, היא הוחזקה בבתי מגורים פרטיים, בבית חולים וזמן קצר לפני שחרורה, במנהרה.
עוד שיתפה כי נחקרה על שחרורה הצבאי, זאת למרות ששוחחרה לפני עשור. אחד החוטפים שלה חיבק אותה ואמר לה, תוך כדי כיוון לעברה את אקדחו, שגם אם תהיה עסקה, היא לא תשוחרר כי הוא רוצה להתחתן איתה וללדת את ילדיה, לדבריה. היא אמרה שאחד אמר לה שהוא מורה למתמטיקה, ואחר, עורך דין. היא אמרה שהם גנבו לה את העגילים והצמיד.
המטפלת של אילנה מאז שחרורה, סיפרה ששיתפה אותה בפרטים העיקריים של חטיפתה והשבי: האלימות כשהיא נלקחה, הרכיבה על האופנוע, התקיפה, ההתעוררות חצי עירומה על הקרקע וההפחדה שהתמודדה איתה בשבי. עוד צוין כי היא דיווחה על הפרטים לחוקרי משטרת ישראל.
חמאס לא הגיב לבקשת תגובה ל"ניו יורק טיימס".
גריצבסקי שיתפה כי עלתה לישראל ממקסיקו בשנות העשרה שלה. לאחר שהקימה עסק לקונדיטוריה, הלכה לעבוד בחוות קנאביס רפואי בניר עוז, שם הכירה את מר זנגאוקר. הם הפכו לזוג ועברו לגור ביחד. "אהבנו את השקט של הקיבוץ, עם כוס הקפה והסיגריה שלנו", אמרה. "אנחנו מעדיפים אנונימיות".
התרעות פיקוד העורף