לדבריו של גרוזברד, אחת הטעויות המרכזיות של מקבלי ההחלטות בישראל היא התעלמותם מהיבטים פסיכולוגיים בביטחון הלאומי: “מערכת הביטחון כמו גם המדינאים שלנו משוללים כל הבנה פסיכולוגית. הם מחשיבים את עצמם כאנשים אובייקטיביים, רציונאליים, חסרי הטיות רגשיות וטעויות חשיבה. להם כמובן אין לא-מודע. מבחינה זאת, הם מפגרים ביותר ממאה שנים אחר התרבות המערבית המודרנית, שינקה חלק מרכזי בתפיסתה מהפסיכואנליזה.
“אותם נבחרים התבוננו טרם השבעה באוקטובר באוסף עצום של עובדות שהתריעו על הסכנה, הדחיקו אותן וטענו שהאויב מורתע. יוהרת ‘אני אדם רציונלי, אדון לעצמי ולמחשבותיי ושולט בהם’ הובילה היישר לקונספציה השגויה שעמדה בבסיס טבח השבעה באוקטובר. אכן, הצניעות מחייבת להכיר בכך שהמוח האנושי עלול להתל בנו. לא רק את עצמנו לא הבנו – אף לא את האויב, בן תרבות אחרת, שחשיבתו שונה לגמרי משלנו”.
כשטובחים בנו, בעיני העולם זה כבר לא כל כך שונה מההתקפות שסבלנו לאורך השנים – אולי כמותית, אך בוודאי לא איכותית. אולם כשאנו כובשים את עזה ויש שם קורבנות ‘תמימים’ רבים, זו התנהגות שונה מהאיפוק שהרגלנו אליו את העולם. ההתנהלות המכילה שלנו היא ממש מזון לאנטישמיות, שאכן מניחה שמגיע לנו להיות מוכים ושותקים”.
גרוזברד מסכם כי הדרך היחידה לשנות את המציאות הביטחונית היא באמצעות מעבר למדיניות של תקיפה יזומה ומתמשכת:
“אם נבין את אופנות החשיבה של אויבינו, לא נשליך עליהם את חשיבתנו המודרנית ולא נחשוב שהם כמונו – רוצים שקט. המסקנה הברורה העולה מהבנה זו היא אימוץ קו קבוע של מניעה – כלומר, תקיפה יזומה ומתמשכת כלפי כל מי שרוצה לפגוע בנו, מבלי להמתין לדבר”.