משבר כוח האדם במילואים ממשיך להטריד את הדרג הצבאי הבכיר. אנשי המילואים ממשיכים להיות מגויסים מסבב לסבב משבעה באוקטובר וקיים חשש כי אלפי חיילים נוספים יפסיקו לשרת בתפקידי לחימה בשל הלחץ הנפשי. סא"ל במיל' ד"ר אופיר לוי, מנהל הקליניקה לטיפול ב-PTSD (טראומה) של המרכז הלאומי לטראומה וחוסן באוניברסיטת תל אביב, התייחס לנושא בשיחה עם ענת דוידוב ואודי סגל ב-103FM.
"הנתונים שלנו לא מייצגים את מה שקורה בצבא, כי אנחנו קולטים מטופלים כשהם לא בזמן בשירות. הם מתעתעים", אמר בפתח השיחה. "אנחנו נתקלים במקרים של חיילי מילואים שסיימו סבב אחד, ופנו אלינו לטיפול. קלטנו אותם והצענו להם טיפול שפרוס על פני 12 עד 16 שבועות במינימום, ואז בשבועות של תחילת הטיפול הם אמרו שהם קיבלו עוד צו מילואים".
"פה מתחילה ההתלבטות, והיא נעשית פעמים רבות בחדרי הטיפול. יש להם צו מצפוני ללכת שקשור בחברים, בחובה לאומית ובאיך שהם בנויים, אבל יש גם סימפטומים. היו מקרים שבהם התקבלו החלטות משותפות שהובילו לכך שמטופל פנה למפקדים בבקשה לא לשרת, כ-20%", ציין.
עוד אמר, כי "בחלק גדול מהמקרים מפקדים התחייבו לחיילים לצאת אלינו פעם בשבוע לתל אביב כדי להמשיך לקבל טיפול כשהתנאים אפשרו את זה. לי היה מטופל, קצין בשריון, הסבב השלישי שלהם היה בעוטף, והוא הגיע בסיכום עם המפקדים שלו".
"צה"ל מתייחס לזה ברצינות. שירתתי 21 שנים במחלקת בריאות הנפש, ובמלחמה עשיתי בעצמי מילואים, כך שאני מכיר את זה מבפנים. אני חושב שזה מתבטא בהיערכות אחרת. ודאי שמעתם שקלטו אנשים לשיחות צוות אחרי שהם סיימו סבבי לחימה בלבנון ובעזה. דרך זה איתרו אנשים שזקוקים לטיפולים פרטניים, והפנו אותם למרכזים ענקיים שנפתחו בהרבה מקומות בארץ. בהקשר הזה גם מפקדים הבינו את זה. בעבר הייתה הכחשה, התייחסו לזה למשהו שאפשר להסתדר איתו, היום גם מפקדים מבינים את הדבר הזה, וצה"ל לוקח את זה מאוד ברצינות. ככל שאתה נותן מענה מהיר יותר, יש סיכוי שתסייע לאנשים טוב יותר, ולכן אני רואה בזה כסוג של חוסן. סבב אחרי סבב אחרי סבב מייצרים שחיקה, והיא עומדת בפני עצמה, וגם עליה משתדלים לתת את הדעת".
סייע בהכנת הכתבה: אחיעד לוק, 103fm