לדברי עופר, ההחלטה היכן להרחיב שליטה צבאית חייבת להתבסס בראש ובראשונה על שיקולים ביטחוניים ישירים: “מקווה שמדובר בקצה הצפוני: בית חאנון, בית לאהיה, עטאטרה, מחנה הפליטים ג’אבליה, וגם בצד המזרחי, למשל אזור שוג’עייה וחוזעה ליד ח'אן יונס – ולא בפילדלפי ורפיח. צריך להתמקד באזורים שהם נחוצים ביטחונית בגלל קרבתם ליישובים ולמרכזי אוכלוסייה ישראליים כמו שדרות, אשקלון, נתיב העשרה, נחל עוז וניר עוז. לפחות בחלקם, יש להחזיק עשרות שנים קדימה ולהקטין את שטח הרצועה".
עופר מוסיף: "עלינו לשים לב כי אזור צפון הרצועה והעיר עזה - הוא האזור החשוב ביותר עבור חמאס. הדרישה העיקרית של חמאס בעת המשא ומתן לעסקת החטופים הייתה חזרת העקורים לצפון הרצועה. הם מעלים על נס את שמו של עיז א-דין אל חדאד כמפקד הצבאי שהחזיק מעמד בעיר עזה - והוא יהיה ה'מוחמד דף' הבא שלהם. כעת, הוא מפקד על אחיזתם השלטונית-אזרחית בעיר עזה - ובפרט בחלקה המערבי שלא נהרס בלחימה וכעת בו מתרכזים מאות אלפי בני אדם שחזרו צפונה".
עופר מתריע כי המציאות שבה ישראל מוקפת בחובה הומניטרית בעזה אינה רחוקה. “שום הכנסה של ‘חברה אמריקאית’ לא מורידה חובה חוקית זו. תוך כשבועיים יטענו כי נגמר המזון. שום חישובי מתפ”ש לא ישנו את יכולת חמאס לייצר תמונות רעב. ישראל תצטרך לפתוח מחדש מעברים ולספק מזון – כי אנו מסרבים להטיל אחריות זו על מצרים ומסרבים לפתוח את מעבר רפיח ליציאת עזתים ולכניסת מזון/סיוע ממצרים".
הדיון על הרחבת השליטה הישראלית בעזה צפוי להימשך, אך עופר מדגיש כי ההחלטות שיתקבלו כעת ישפיעו באופן משמעותי על עתיד המערכה. לטענתו, יש הכרח להתמקד באזורים המהווים איום ישיר על ישראל, ולא להיגרר למהלך שיעניק למצרים “שקט” ויותיר את ישראל לשאת באחריות הומניטרית כבדה.
התרעות פיקוד העורף