אווירת החיים האופיינית בקיבוץ נחל עוז מחליף, כבר שנה וחצי, שקט עצוב. כבר שנה וחצי אין כאן ילדים ומבוגרים שרוכבים על אופניהם לחדר האוכל או למועדון, אין קולות צחוק של צעירים על הדשא, אין ותיקים בקולנועיות בדרכם למרפאה או לחברים. את אותות החיים של היומיום החליפו שבילים ריקים מאדם, צמחייה מוזנחת, סימני ירי על הבתים, תמונות של חטופים – ועננה כבדה, בלתי נמנעת, של עצב.
השקט העצוב הזה מופר חלקית בשבועות האחרונים, ולא רק על ידי הדי הפיצוצים מעזה, שנמצאת במרחק שלושה קילומטרים בלבד ממערב לקיבוץ. קבוצת מתנדבים בוגרים מתגוררת בנחל עוז כבר תקופה, ועושה כמיטב יכולתה למען שיקום הקיבוץ המוכה הזה, ואליה חברו לפני שלושה חודשים אנשי גדוד אבירי המרכז בצה"ל.
חלק ממשהו גדול
גדוד אבירי המרכז הוא אחד משלושה גדודים המרכיבים את מרכז ההובלה בחטיבת הלוגיסטיקה של אט"ל (אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה) בצה"ל. הגדוד מתמחה בהובלת מבנים וציוד ובניוד כוחות ואמצעי לחימה, ומסמיך נהגים ונהגות למקצועות הנהיגה הכבדה. בשלושת החודשים האחרונים עושים חיילי וחיילות הגדוד משהו שלא דמיינו שיעשו – הם מפרקים רהיטים ומפנים אותם, מנכשים וגורפים עשבים, מטפלים בצנרת תקולה, צובעים ומנקים. ובקרוב, כשיסתיימו עבודות חידוש התשתיות, הם גם ישתלו שתילים.
כתף אל כתף
“אנשי נחל עוז נענו להצעה וחיבקו אותה כמונו. יש פה שותפות גורל – אנחנו עושים את הדברים ברגישות ובעדינות, בקצב שהתושבים, שאינם כאן, מכתיבים. כשהם יחזרו, נמשיך להיות איתם, נעשה יחד פעילויות חברתיות. כבר עכשיו אנחנו מתכננים להיות איתם בטקס בערב יום הזיכרון. אנחנו בתחילתו של התהליך, ונהיה פה שנים ארוכות. זה עניין ערכי – המפקדים שלי מחנכים חיילים ומפקדים עליהם, וחשוב לנו שהחיילים שיֵצאו מהגדוד שלנו יהיו אזרחים טובים יותר. זה בידיים שלנו, והעבודה כאן חשובה ותורמת לנו לא פחות משהיא חשובה ותורמת לקיבוץ. כשאתה עוזר למישהו, הסיפוק וההנעה העצמית שלך גדולים, ואני רואה את זה על פקודיי. יש לזה השפעה מיטיבה גם על הדימוי העצמי שלהם כחיילים, שרגילים להיות מאחורי הקלעים של הלחימה. אז אנחנו כאן, ונמשיך להיות כאן לכל משימה שיהיה בה צורך. אנחנו בונים הכל מחדש – את הקיבוץ ואת האמון".
התרעות פיקוד העורף