"מעריב" שוחח עם ד”ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני, יועץ לשעבר באמ”ן, חבר ב”מבטחי ישראל” ומחבר סדרת “הצופן התרבותי” – חמישה כרכים בהוצאת אוניברסיטת בן גוריון, הדנים באופני החשיבה של אויבי ישראל.

בריאיון, התייחס גרוזברד לשתי האפשרויות המרכזיות שמונחות כיום בפני מדינת ישראל בשאלת החטופים בעזה – והזהיר: “שתי האפשרויות העומדות כרגע על הפרק לא יביאו לשחרור החטופים".

הפגנה לשחרור החטופים בכיכר הבימה. 26.4.25 (צילום: אבשלום ששוני)
הפגנה לשחרור החטופים בכיכר הבימה. 26.4.25 (צילום: אבשלום ששוני)

לדבריו, האפשרות הראשונה היא הסכם עם חמאס, אך “האם ניתן לסמוך על חמאס שיחזיר את כל החטופים ויישאר ללא מגן אנושי? סביר להניח שבמהלך המשא ומתן, וגם לאחר החתימה, הוא ינצל את שליטתו בחטופים כדי למקסם את הישגיו – הוא יאמר שהוא מוכן להשיב את כל החטופים רק לאחר שנוכיח שאנו רציניים ונאפשר פרק זמן ארוך של הפסקת אש".

עוד אמר: "רק לאחר שאנו נסוג נסיגה מלאה ללא חגורת ביטחון ולאחר השבת שלטונו המלא ברצועה, רק לאחר התחלת שיקום והבטחת סיוע כלכלי מקיף, ידרוש איסור טיסה שלנו בשמי הרצועה, קבלת שטחי דייג והכנסת פועלים מהרצועה לעבודה בישראל ועוד. לא תהיינה סוף לדרישותיו, ואילו אנו נגרר לעוד ויתורים משום שכבר ויתרנו על יותר מדי כדי לשבור כעת את הכלים. הכניעה לחמאס תהיה שלמה ואנו חזרנו לשישה באוקטובר - אלא שהפעם יודעים כל אויבנו כיצד ניתן להכניע אותנו".

גרוזברד מתח ביקורת חריפה על עמדת הציבור הישראלי: “בזה תומך רוב הציבור, שלצערי לא למד דבר מעסקת שליט. ייתכן שאם היא לא הייתה קורית מצבנו כעת היה שונה. קל יותר להיות אמפתיים לחטופים משום שזה הופך אותנו לאנשים טובים ומוסריים בעיני עצמנו, וקשה יותר כצ’רצ’יל בזמנו לא להיכנע להסכם שלום שהוצע לו באופנים שונים עם היטלר – הסכם שמטבע הדברים קיפל בתוכו גם שחרור שבויים בריטיים. שלא תהיינה אי הבנות, אני לא מאמין שיש מישהו במדינה שליבו לא נקרע בגלל החטופים".

חיילים בעזה (צילום: דובר צה''ל)
חיילים בעזה (צילום: דובר צה''ל)

האפשרות השנייה, לדבריו, היא לעבור ללחימה עצימה לשם כיבוש הרצועה ושחרור החטופים. אולם גם כאן הוא פסימי: “לשם כך צריך לגייס כוחות מילואים שחוקים, שרבים מהם יסרבו להתגייס. אז יתגלה קלוננו הפעם לא רק בפני אויבנו אלא גם בפני עצמנו. ניאלץ להכיר במה שאנו מסרבים: שפשוט אין לנו יכולת לכבוש את הרצועה ולהשליט בה ממשל צבאי, משום שהצבא ‘הקטן והחכם’ שלנו הוא פצפון ולא מסוגל לעמוד במשימה הזאת - הדורשת כוחות הרבה יותר גדולים. נבין שמה שלא הצלחנו לעשות בשנה וחצי האחרונות כנראה גם לא נצליח לעשות בעתיד הנראה לעין, ופקודות לא יעזרו כאן".

בהנחה שהצבא ינסה להתקדם ולכבוש את הרצועה, אמר גרוזברד: “נניח שנורה לצבא הסדיר להתקדם לאט בכיבוש הרצועה, וייקח כמה שייקח לשם הקמת ממשל צבאי ברצועה. הנה כבשנו את כל הרצועה, הקפנו את מנהרות החטופים ואנו קוראים לאנשי חמאס להציל את עצמם בתוספת בונוסים כספיים ולשחרר את החטופים. סביר להניח שהם יבחרו להתאבד עם החטופים, בגלל הלחץ הקבוצתי הקיים בחברתם להילחם עד הסוף. פריצה עם כוח צבאי למנהרות קרוב לוודאי תהרוג את החטופים על שומריהם. על כן, גם כיבוש מלא של הרצועה לא ישחרר את החטופים".

אם כך, מה הפתרון? ד”ר גרוזברד מציע כיוון אחר לחלוטין: “לוחמה פסיכולוגית". לטענתו: “עלינו להשתמש באוכלוסייה בעזה כדי שתלחץ על חמאס, ובייחוד על שומרי החטופים, לשם שחרורם. לא לחץ שלנו אלא לחץ שלהם. זוהי הדרך היחידה שתעבוד".

פלסטינים מפגינים נגד חמאס, בית להיא, מרץ 2025 (צילום: פלאש 90)
פלסטינים מפגינים נגד חמאס, בית להיא, מרץ 2025 (צילום: פלאש 90)

הוא מסביר את הרקע התרבותי: “צריך להבין את אופייה הקולקטיבי של האוכלוסייה בעזה. אם רוצחים שם בחורה על רקע כבוד המשפחה, מה זה אומר? שאחד ערב לשני. כלומר, הבחורה חייבת לשמור על כבוד המשפחה והרוצח חייב להציל כבוד זה. נקמת דם – חייבים לרצוח מישהו ממשפחת הרוצח, ולאו דווקא את הרוצח עצמו, משום שכולם ערבים לכולם. שומרי החטופים מוכנים למות כשהידים למען כבודם, אבל לא להיות מושפלים ומנודים בחברתם".

לפי גרוזברד, יש לנתב את הכעס של תושבי עזה כלפי חמאס: “יש לנתב את הכעס שיש בקרב תושבי הרצועה נגד חמאס, שמתבטא בהפגנות, הגירה וייאוש להחלשת הארגון ובמיוחד לפגיעה בשובי החטופים. ניתן לעשות זאת בדרכים רבות ושונות ובאופן יצירתי".

הוא פירט כמה צעדים: “להעביר לתושבים את המסר שהסבל שלהם קשור לחטופים ויש ביכולתם להתקומם: ליצור ‘מלשינון’ באמצעות ניידי העזתים על כל איש חמאס, וודאי על משפחות שובי החטופים; לאסור את משפחות סוהרי החטופים ולאיים על שלומם; להעניק הטבות כולל מזון למשתפי פעולה; להשפיל אנשי חמאס ומשפחותיהם בציבור; להפיץ את שמות שובי החטופים שגורמים סבל לבני עמם; לדרוש מהציבור העזתי שיסגיר אותם".

בנוסף הציע גרוזברד: “להתייעץ עם ציבור זה משום שהם יודעים טוב מאתנו כיצד ניתן ללחוץ על בני עמם. להשתמש ב’נוהל שכן’ בכניסה למנהרות ראשית כדי לדבר על לב השובים לשחרר את החטופים (אכן בניגוד להנחיות בג”ץ). הפצת שמועות בחברה העזתית על אנשי חמאס ובעיקר על השובים - טכניקה זאת היא יעילה במיוחד, משמועות בענייני מוסר וכלה בבגידות".

גרוזברד סיכם: “עולם שלם של לוחמה פסיכולוגית שמבין את אופי החברה העזתית איננו מנוצל להשבת החטופים. ניתן ליצור אווירה רודפנית כנגד אנשי חמאס ובעיקר כנגד השובים ומשפחותיהם. אם נבין שכבודם הוא מקור כוחם של השובים והשפלתם בידי בני קבוצתם שקולה עבורם למוות נדע להשתמש ברגשות קולקטיביים אלה כדי לשחרר את החטופים".