עומרי ניסים ארנטל הוא דמות מיוחדת בקרב לוחמי צה"ל במילואים שנפצעו במהלך המלחמה הנוכחית. עד המלחמה הוא עבד במשך שנים כיועץ תקשורת עם אגף השיקום של משרד הביטחון האחראי על שיקומם של נכי צה"ל. הוא סייע לאגף לשקם את התדמית המוכה שלו בשנים האחרונות, בצדק, בעקבות סבלם של נכי צה"ל לאור התהליכים המפרכים של ההכרה בהם. תחת ההנהגה הנוכחית של האגף בראשות לימור לוריא חלו בו שינויים מהותיים, אבל המלחמה תפסה גם את אנשיו לא מוכנים להתמשכות ארוכה כזאת של מצב מלחמתי בן 17 חודשים ולכמות הפצועים בגוף ובנפש שהוא מביא עמו.
עומרי, לוחם בגדוד הנדסה 7107 של חטיבה 933, חטף כדור צלף של חמאס בפניו במהלך הלחימה ברצועת עזה וחייו ניצלו בנס. כך, מי שמצא עצמו לפני המלחמה הודף לא פעם האשמות של נכי צה"ל כלפי אגף השיקום, מוצא עצמו מאז נפצע ברצועת עזה בצד השני של המתרס, כ"לקוח" של אגף השיקום. הוא לא קיבל שום הנחות והוכר לעת עתה באחוזי נכות נמוכים יחסית והוא מודה שהוועדות הרפואיות עדיין לא עברו את המהפכה הנדרשת בצורך להכיר גם בנכות נפשית באחוזים גבוהים יותר.
"כל לוחם שסוחב תסמינים של פוסט טראומה שייגש לאבחון עוד היום. המעבר החד בין המילואים לחיים האזרחיים וחוזר חלילה מקשה מאד, ואבחון מוקדם ימנע ב-85% מהמקרים את התפתחות הפוסט טראומה" אומר עומרי שנפגע במלחמה גם בגופו וגם בנפשו. "זאת המלחמה השלישית שלי, המענים של היום שונים לאין ערוך כי המדינה הבינה שצריך לעזור לאנשים מבעוד מועד, גם בעקבות רפורמת 'נפש אחת' שנעשתה באגף. ההתמודדות הראשונה היתה נעשית באבחון בקהילה, עכשיו יש תכניות 'עזרה ראשונה' שהמשרד מפנה אליהן שמאפשרות את זה תוך הכרה ראשונית זמנית עוד לפני אבחון. כן, בעקבות המלחמה גם עליהן יש עומס גדול זה נכון, אבל הן לא היו קיימות קודם".
למעלה מ-62 אלף נכי צה"ל היו מוכרים באגף השיקום עד המלחמה ומאז נוספו 16 אלף ועוד ככמות הזאת לוחמים שמטופלים בתכניות עזרה ראשונה לפני הכרה רשמית או בתהליכים. מחצית מ-78 אלף נכי צה"ל מתמודדים גם או בעיקר עם תגובות נפשיות. אתמול פרסמה אוניברסיטת תל אביב מחקר לפיו חלה עליה במספר לוחמי צה"ל במילואים ראשונים המדווחים על תסמינים פוסט טראומטיים מרובים ומזהה את העובדה הזאת כגורם משמעותי בשחיקה של חיילי המילואים ובירידה באחוזי ההתייצבות שלהם מ-100% לכ-75%. הנתונים מהמחקר מתכתבים גם עם המספרים הגדולים של משוחררים קרביים שפונים אל אגף השיקום בבקשה לקבל עזרה והכרה במצבם.
"ממה שאני ראיתי, כל מי שיצא מלחימה במלחמה הזאת, יצא שונה מאיך שנכנס אליה. המודעות הגדולה לפוסט טראומה יצרה ביקוש גדול של אנשים לטיפולים וצריך להבין שלמעלה מ-10,000 מטפלים ופסיכולוגים חסרים בשירות הציבורי וזה לא רק במשרד הביטחון אלא במדינה בכלל. כדי לקבל מימון לטיפול פרטי, המטפל שלך צריך לעמוד בקריטריונים הכי נוקשים של הכרה על ידי האיגודים המקצועיים של הפסיכולוגים והפסיכיאטריים" מסביר עומרי.
משרד הביטחון עובד על פי חוק וזה מייצר בין היתר גם את התורים למעט מדי מטפלים כשהמדינה צריכה למלא את המחסור הזה, וגם מאבק, כולל שלי, לקבל מימון עבור מטפלים פרטיים שהם לא בהכרח פסיכולוגים קליניים. המדינה לא נערכה לתרחיש אפוקליפטי כמו ה-7.10 בשום צורה, גם לא למספר נכי צה"ל העצום שנוספו מאז. העומס על אגף השיקום הוא חלק מתמונה גדולה יותר".
לסיום השיחה עומרי מוסיף: "על המדינה להוקיר גם בכסף את לוחמי המילואים בלי קשר לפציעתם, כן או לא, חמורה יותר או פחות. יש פה פלח אוכלוסייה מאד מסויים שנושא בנטל הכבד של המלחמה הזאת ושל המילואים בצה"ל בכלל והגיע הזמן שהמדינה תתגמל אותו על כך ולא רק מגזרים שאינם נושאים בנטל רק כי להם יש כח פוליטי".