שעות לפני כניסת הפסקת האש לסיום מלחמת לבנון הראשונה, ב-1982, התרחש קרב עקוב מדם בסולטאן יעקוב, בו נהרגו 20 חיילים ונפצעו כ-30 נוספים. שני חיילים נוספים נפלו בשבי והוחזרו בחיים בעסקת ג'יבריל, ושלושה נוספים הוגדרו כנעדרים במשך כארבעה עשורים. 

צה"ל והמוסד הודיעו הבוקר (ראשון) כי לאחר 43 שנה, הצליחו להשיב את גופתו של רס"ל צבי פלדמן ז"ל שנפל בקרב. ב-2019 הוחזרה גופתו של רס"ל זכריה באומל ז"ל לקבורה בישראל, וכעת נותר חלל אחרון שמקום קבורתו לא נודע מאותו הקרב - לוחם השיריון יהודה כץ. בן 22 היה במותו.

שלט המציע פרס כספי למוסר מידע על מיקומם של כץ ופלדמן במעבר אלנבי(צילום: פלאש 90)
שלט המציע פרס כספי למוסר מידע על מיקומם של כץ ופלדמן במעבר אלנבי(צילום: פלאש 90)

כץ נולד ברמת-גן ליוסף ושרה כץ, ניצולי שואה. הוא למד בישיבת נחלים ובישיבת כרם, ובהמשך הצטרף לשירות קרבי בחיל השריון. ב-11 ביוני 1982, כעשרה ימים לפני שהיה אמור להשתחרר משירותו הסדיר, הצטרף לצוות הטנק שלו למשימה בסולטאן יעקוב, שהתקיימה כאמור סמוך לכניסת הפסקת האש לתוקפה.

בסיום הקרב, שישה חיילים הוכרזו נעדרים. מתוכם היו שני שבויים, שהוחזרו מאוחר יותר בחילופי שבויים, והרוג אחד - מפקד הטנק זוהר ליפשיץ - שגופתו הוחזרה. כץ, זכריה באומל וצבי פלדמן נחשבו במשך שנים רבות כנעדרי קרב סולטאן יעקוב. 

קרב סולטן יעקב (צילום: מנחם בנטוב)
קרב סולטן יעקב (צילום: מנחם בנטוב)

בשנת 2004 החליט הרב הראשי הצבאי ישראל וייס להכריז על שלושת הנעדרים כ"חללים שמקום קבורתם לא נודע", אולם בעקבות מאבק המשפחות נמנע המהלך, והם נותרו תחת הגדרת "נעדרים".

אביו של יהודה, יוסף כץ, הלך לעולמו ב-2014, מבלי שידע מה עלה בגורלו של בנו. אחותו של יהודה, פרחיה היימן, שומרת גם כיום על תקווה שאחיה עדיין חי. "הסיכוי שיהודה חי, גבוה יותר מהסיכוי שהוא חלל" אמרה בשנה שעברה בריאיון לאסתי פרז ברשת ב'. 

הריאיון התקיים ברקע נפילת משטר אסד בסוריה, והמראות המרגשים של שחרור אסירים מתנגדי משטר מבתי הכלא, חלקם נכלאו לתקופות של עשורים. "אני רואה את הסרטונים של אסירים שיוצאים אחרי 40 ו-50 שנה מבתי כלא בסוריה. ואנחנו שנים טוענים את זה שזה אפשרי וזה לא דמיוני".