שעות לפני כניסת הפסקת האש לסיום מלחמת לבנון הראשונה, ב-1982, התרחש קרב עקוב מדם בסולטאן יעקוב, בו נהרגו 20 חיילים ונפצעו כ-30 נוספים. שני חיילים נוספים נפלו בשבי והוחזרו בחיים בעסקת ג'יבריל, ושלושה נוספים הוגדרו כנעדרים במשך כארבעה עשורים.
כץ נולד ברמת-גן ליוסף ושרה כץ, ניצולי שואה. הוא למד בישיבת נחלים ובישיבת כרם, ובהמשך הצטרף לשירות קרבי בחיל השריון. ב-11 ביוני 1982, כעשרה ימים לפני שהיה אמור להשתחרר משירותו הסדיר, הצטרף לצוות הטנק שלו למשימה בסולטאן יעקוב, שהתקיימה כאמור סמוך לכניסת הפסקת האש לתוקפה.
בסיום הקרב, שישה חיילים הוכרזו נעדרים. מתוכם היו שני שבויים, שהוחזרו מאוחר יותר בחילופי שבויים, והרוג אחד - מפקד הטנק זוהר ליפשיץ - שגופתו הוחזרה. כץ, זכריה באומל וצבי פלדמן נחשבו במשך שנים רבות כנעדרי קרב סולטאן יעקוב.
בשנת 2004 החליט הרב הראשי הצבאי ישראל וייס להכריז על שלושת הנעדרים כ"חללים שמקום קבורתם לא נודע", אולם בעקבות מאבק המשפחות נמנע המהלך, והם נותרו תחת הגדרת "נעדרים".
הריאיון התקיים ברקע נפילת משטר אסד בסוריה, והמראות המרגשים של שחרור אסירים מתנגדי משטר מבתי הכלא, חלקם נכלאו לתקופות של עשורים. "אני רואה את הסרטונים של אסירים שיוצאים אחרי 40 ו-50 שנה מבתי כלא בסוריה. ואנחנו שנים טוענים את זה שזה אפשרי וזה לא דמיוני".
התרעות פיקוד העורף