מעריב שוחח עם סא"ל (במיל') עמית יגור, לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה"ל ובכיר לשעבר במודיעין זרוע הים, שמזהיר מפני עיסוק בשאלות הלא נכונות, ומציג אסטרטגיה ברורה לניתוץ שלטון חמאס ברצועה – לא באמצעות מניעת סיוע, אלא דווקא על ידי ניתוק הקשר הישיר בין האוכלוסייה העזתית לבין ארגון הטרור.
"כן הכנסת סיוע הומניטארי, לא הכנסת סיוע הומניטארי – כל הכותרות היום תעסוקנה בזה ובהחלטה שהתקבלה אתמול – אבל זו בכלל לא השאלה שיש לשאול," אומר יגור, המציע פרספקטיבה שונה לגמרי מהשיח הציבורי הרווח. לדבריו: "השאלה הכי משמעותית היא מה הכי חשוב לחמאס ויגרום לו הן לשחרר את החטופים שבידיו והן להיכנע ולסגת מתנאיו עד כדי כניעה. מההצהרות של חמאס עד כה, כולל אתמול, ברור שהוא ממשיך באסטרטגיית 'העמידה האיתנה' שלו. הלחץ הצבאי ועצירת הסיוע עד כה אולי ריככו במעט את עמדותיו, אבל לא שינו את האסטרטגיה שלו".
יגור מתייחס גם לאובדן ההשפעה של מפקדת חמאס בעזה: "ולמה לא השפענו? כי חשוב להבין שאין עוד הרבה חמאס עזה (בכירים), בפרט לאחר חיסול מוחמד סינוואר ובכירים נוספים, ומי שמקבל את ההחלטות כבר תקופה הוא דווקא חמאס חו"ל שנמצא הרחק מהתנאים הקשים בעזה."
לכן, לדבריו, הכנסת הסיוע ההומניטארי איננה רק נדרשת מוסרית – אלא גם אסטרטגית: "היות שכך, הן מסיבות אסטרטגיות והן מסיבות מוסריות, ברור שסיוע חייב להיכנס לרצועה. זו כאמור אינה השאלה". יגור מצביע על מקור הכוח המרכזי שעוד נותר לחמאס: "השאלה האמיתית והחשובה היא מה מקור הכוח שעוד נותר לחמאס. והתשובה היא – המשך השליטה שלו על הציבור העזתי. איך הוא עדיין שולט? זה פשוט – באמצעות חלוקת המזון וניהול מה שנותר ממערכת הבריאות שם."
ומכאן, לדבריו, החשיבות הקריטית של מה שקרה אתמול: "אתמול נחתו בנתב"ג אנשי החברות האמריקניות שצפויים להפעיל החל מ-24.5 את מרכזי חלוקת הסיוע ההומניטארי לכמליון עזתים בדרום הרצועה." לדבריו, זו התחלה של תהליך שישנה את יחסי הכוחות ברצועה: "ולמה זה חשוב? כי אלו הם מחליפי חמאס ו'השליטים' החדשים ברצועה. הם הפנים שהציבור העזתי הולך לראות מעתה והלאה בבואו לקבל את מזונו, וחמאס יידחק לקרן זווית ויהפוך 'מיותר' – האוכלוסייה לא תהיה תלויה בו עוד למחייתה".
יגור מציין כי זהו המהלך שיכול להוביל לשחרור החטופים ולקריסת שלטון חמאס: "זה (בתוספת תחילת ההגירה מרצון) הוא מה שילחץ אותו מאוד ובסופו של דבר גם יכריע אותו – לכיוון של בראש ובראשונה שחרור החטופים ולאחר מכן גם להסכים לפירוז הרצועה ולהגליית אנשיו." ולכן, הוא מדגיש: "לכן, השאלה אם ייכנס סיוע אם לאו אינה רלוונטית, ולטעמי רצוי שייכנס בהקדם כדי שהציבור העזתי יתחיל לראות פנים אחרות משל חמאס כריבון ברצועה, גם במחיר של כמה ימי התארגנות עד לתחילת הפעלת מרכזי הסיוע האמריקניים."
בסיום דבריו, יגור מצר על כך שהאסטרטגיה הזו לא יושמה מוקדם יותר: "זו האסטרטגיה עליה אני מדבר כבר מדצמבר 23 / ינואר 24, ואם רק הייתה מיושמת בתחילת/מחצית 24, אני מעריך שהיום כבר היינו אחרי המלחמה."