בפתח השיחה אמר סולומון כי "בעזה יש לחימה מוגבלת משהו, אבל אני חושב שהשלב הזה שבו הצבא גייס אלפי מילואימניקים הוא עלייה במדרגות בהפעלת הכוח כלפי חמאס". עם זאת הוא הדגיש: "זו לא תוכנית להכרעת חמאס. מזמן הגיעה העת, אבל היינו צריכים לעשות את הקטע של הכרעה תוך כדי אסטרטגיה כבר מזמן".
תא"ל (מיל') סולומון הודה כי קיימת שחיקה בקרב ביחידות הלוחמות. הוא הסביר מדוע: "אכן יש שחיקה, ומתוקף תפקידו והיכרות עם היחידות והלוחמים. היא נובעת מה'לשם מה', מחוסר התכלית וחוסר ההבנה. מיטב אנשינו עוזבים הכול להגן על המדינה והעם, אבל הם מגיעים בלי תכלית. שיטת הפשיטות הביאה אותנו פעם אחר פעם לאותם מקומות, וגם עכשיו, הם אומרים: 'אנחנו מתגייסים, תגידו לנו למה'. אם אנחנו באים להכריע את חמאס, רוב רובם של הלוחמים יגידו עד הסוף".
לדבריו, "מה שעשינו הוא לא כיבוש, אלא פשיטות. שנה וחצי בזבזנו. מה שיותר חמור בעיניי הוא שהדרג הצבאי הבכיר סיפר לציבור ולדרג המדיני שפירקנו את חמאס. אלה תיאורים לא מקצועיים ולא נכונים, ובידיעה. הרמטכ"ל במקרה הזה לא רק שגה, אלא נכשל. אני לא מנקה את הדרג המדיני, בוודאי שיש לו אחריות כי הוא מנהל את המלחמה. אבל בקצה, מי שמשפיע על שיטה, פעולה, גודל סדרי הכוחות ומדיניות הפעלת האש הוא צה"ל".
אם כך, האם זו רק אחריותו של הדרג הצבאי? האין זו אחריותו גם של הדרג המדיני? סולומון ניסה לשרטט את יחסי הכוחות ביניהם: "מערכת היחסים בין דרג מדיני לדרג ביטחוני בכיר מורכבת. זה לא חייל מול מ"כ שאומר לו: 'בצע', בוודאי שלא אחרי 7 באוקטובר. לרמטכ"ל ולצה"ל שמנהל מלחמה יש כוח, לפעמים כוח יחסי גדול מדי. זה בריא מאוד שיש מערכת יחסים ביניהם".
התרעות פיקוד העורף