מקורות בתוך לחמאס ומחוצה לו סיפרו לעיתון הערבי א-שרק אל-אווסט כי הארגון מעולם לא חווה תנאים כאלה בעבר, לא בזמן מלחמת חרבות ברזל וגם לא לפני כן, אפילו כאשר ישראל והרשות הפלסטינית עצרו פעילים בשנות ה-90. עם זאת, חמאס לא היה באותה תקופה חזק מבחינת פופולריות ונוכחות כלכלית, פוליטית וצבאית.
במישור הכלכלי, המקורות טענו כי הארגון חווה תנאים קשים מבחינת מתן משכורות לעובדי השלטון בעזה וגם לפעילים בגדודי עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של הארגון, ואף לאלו העובדים בגופים אחרים בתוך הארגון ברמות שונות.
לדבריהם, במשך ארבעה חודשים עובדי שלטון בעזה המזוהים עם חמאס קיבלו רק 900 שקלים (כ-250 דולר), סכום שעורר תסכול בקרב העובדים והחריף את קשיי חייהם של רבים מהם ומשפחותיהם, שלא מצליחים להכניס עוד כסף כדי לפרנס את עצמם.
אותם מקורות הצביעו על כך שתקציבי החברה והשירותים שהוקצו לכמה משרדים וסוכנויות, כגון ועדות חירום, הופסקו כמעט לחלוטין במשך יותר מארבעה חודשים, דבר שפוגע באופן משמעותי בפעילותם של מי שמזוהים עם שלטון חמאס. משרדים המספקים שירותים רבים יותר לאזרחים, כמו משרדי הבריאות והפיתוח החברתי, מסתמכים כיום על ארגונים בין לאומיים כדי לספק דלק ותרופות לאזרחים.
כשנה לאחר המלחמה, הפופולריות של חמאס ברצועת עזה ירדה משמעותית, והתושבים החלו להאשים את הארגון בגלוי ולתקוף אותו, ולא רק ברשתות החברתיות. יש אפילו אנשים שמעיזים לתקוף פיזית את פעילי הארגון ולירות לעברם או סמוך אליהם, באופן חסר תקדים לאורך שנות השלטון של ארגון הטרור ברצועת עזה מאז 2006.
המקורות טוענים שגם ביהודה ושומרון חמאס מאבד אחיזה, בעקבות המעצרים והחיסולים מצד כוחות הביטחון הישראליים והפלסטיניים. חמאס גם איבד הרבה תאים ומימון באזור הזה. המקורות ציינו כי החוליות של חמאס היו אמורות לבצע פיגועים בתוך ישראל או באזורים ביהודה ושומרון נגד תושבים או כוחות צבא. עם זאת, התקפות אלו הוגבלו לכמה תאים שחבריהם נהרגו או נעצרו מאוחר יותר. תאים אחרים לא ביצעו את משימותיהם מסיבות ביטחוניות שונות או מחשש להשלכות.
התרעות פיקוד העורף