התקיפה בנמל חודידה בתימן באמצעות כלי שיט של חיל הים היא אמירה אזורית חשובה. הטילים כוונו לעבר הרציפים של הנמל התימני אבל הם כוונו גם למקום אחר, לא רחוק משם, לטהרן. המורכבות לתקוף דרך הים היא לא בהגעה ליעד כאלפיים קילומטרים מנמל אילת, אלא דווקא בדרך חזור. מרגע שהטילים שוגרו מסיפון הספינות, הכלים הימיים הופכים לגלויים. העובדה כי כלי השייט מוגבלים במהירות השייט ביחס למטוסי קרב הופכים אותם לחשופים לפגיעה.
אבל בצה״ל מרגישים בטוחים לשגר את הספינות של חיל הים למשימה שהייתה עד לפני כמה שבועות שמורה באופן בלעדי לחיל האוויר. מדוע בצה״ל קיבלו את ההחלטה לתקוף מהים: ראשית יש כאן העברת מסר. באשר ליכולות ולעוצמה הישראלית שלא מתכנסת רק בחיל האוויר. אגב דרך הים ניתן לבצע מהלכים נוספים החל מאיסוף מודעין ועד הנחתת כוחות רגליים.
שנית, אומנם ספינות חיל הים הן יותר איטיות ממטוסי הקרב וזמן ההפלגה שלהן בחזרה לנמל הבית נמדד לא בדקות אלא בשעות עד יממות. אבל לספינות חיל הים יש אמצעי הגנה רבים החל ממערכות מכ״ם המזהות איומים מטווח רחוק ועד אמצעי נשק להגנה מכיפת ברזל ומערכות ירוט נגד מטוסים. אגב, בקרוב תוכנס לספינות מערכת הירוט ״מגן אור״ המבוססת על טכנולוגיה הירוט לייזר, שפותחה על ידי רפאל.
הדבר השלישי הפעולה הימית מתבצעת אחרי שצהל פגע והשמיד את חיל האוויר של החות׳ים. לצד זאת שהם פגעו ביכולת הימית של החות׳ים במפרץ עדן. סביר להניח כי הספינות של חיל הים יצאו למשימה וחצו את המפרץ הערבי כאשר הם זכו למעטפת פיקוח והגנה של חיל האוויר וכשגורמים נוספים. משהו כמו שהורה מאפשר לילד הקטן לצעוד את הקטע האחרון לגן לבד. הילד אומנם צועד עם תיק האוכל עד השער אבל ההורה עומד בקרן הרחוב צופה ועוקב בדריכות אחר הילד ומאבטח אותו במגמה אחת מאחור.
לפי שעה לא ניתן לפרסם מה היה הרכב הכח הימי בתקיפה. היכולת של הספינות לפגוע במדויק בעזרת טילים שמשוגרים מלב ים מאפשרת לספינות להתחיל את ניתוק המגע מיעד התקיפה ולבצע בעצם את המשימה המורכבת לנוע חזרה לנמל הבית בישראל.