כרגע חיל הים בנוי יותר כזרוע הגנתית עם צי סירות דבורה, צרעה ושלדג, שאמונות על הבטחון השוטף בגבול הימי של ישראל ושמירה על אסדות הגז ומתקנים. משהו בסגנון של משמר חופים משודרג. אלא שההבנה בישראל היא כי חיל הים חייב לבנות צי התקפי שיודע להפליג רחוק עם כח אש עוצמתי לניהול קרבות ים-ים וקרבות ים-קרקע.
לשם כך הוא זקוק לספינות גדולות, עם יכולות התקפיות הכוללות תותחים וטילים. וכן יכולות הגנה כמו מערכות כיפת ברזל, מגן אור ואמצעי לוחמה אלקטרונית. ספינות הטילים של חיל הים מחולקות לשלוש קבוצות: סע״ר 4.5 המכונות ניריות אשר יוצרו בשנות השמונים במספנות ישראל בחיפה, ספינות סע״ר 5 שהובאו בשנות ה90 והאלפיים מארצות הברית וספינות סער 6 שנרכשו מגרמניה.
השנה שעברה הזמין משרד הביטחון חמש ספינות טילים חדשות מסוג ״רשף״ שיחליפו את הניריות. מדובר בעסקה הבטחונית הגדולה ביותר שהעביר משרד הביטחון לתעשייה הישראלית בשנים האחרונות. הספינות הראשונות יגיעו בשנתיים הקרובות ואולי גם לפני. ההערכה כי למרות הגעת הספינות החדשות, חיל הים לא יוציא את הניריות מהשירות והדרג הביטחוני עשוי להכפיל ואף לשלש את ההזמנה. על כל זה יש להוסיף את שש הצוללות שישראל רכשה מגרמניה ותפקידן, על פי פרסומים זרים, להפליג רחוק אבל גם לשמש ״כמכה שניה״ אם ישראל תותקף בנשק לא קונבנציונלי.
בצה״ל מבינים כי זירת הים השתנתה מקצה לקצה: הצי ההתקפי הסורי כבר לא קיים. ישראל נדרשת להתמודד בזירות הרחוקות עד מיצרי באב אל-מנדב, במפרץ הערבי וכן הוא גם יכול למצוא עצמו בזירות חדשות. צה״ל מחויב להעירך גם לאתגר שכזה. סביר להניח שחיל הים ידרש לצד הספינות והצוללת לאמצעי לחימה הכוללים טילים ארוכי טווח, מערכות תצפית ויכולות להתמודד עם איומים מהקרקע, מהים ומתחת לגלים.
התרעות פיקוד העורף