ברעם מזכיר את המטרה המרכזית שבשמה הוקם חיל הטילים והרקטות של חיזבאללה: “המטרה הכי חשובה הייתה שאם ישראל תתקוף את מתקני הגרעין באיראן, אז חיזבאללה יתקוף. לשם כך הוקם חיל הטילים הענק של חיזבאללה”. במילים אחרות, זהו בדיוק הרגע שלשמו הוקם האיום ועד כה הוא פשוט לא מומש.
לדבריו, ההרתעה שעצרה את ישראל מלתקוף בלבנון אחרי ה־7 באוקטובר ואולי אף שינתה את מהלך המלחמה, נבעה מעוצמת הארסנל של חיזבאללה. הוא משחזר את הישיבה בקריה שבה ראש הממשלה נתניהו הצביע לעבר תל אביב למטה ואמר לשר הביטחון שאם ישראל תצא עכשיו להתקפה, כפי שגלנט דרש, תל אביב תהפוך לתילי חרבות.
ועכשיו? ישראל תוקפת את מערכת הגרעין האיראנית, בדיוק המקרה שבעטיו נוצר כל האיום של חיזבאללה והתגובה פשוט לא מגיעה. “הדבר הזה הוא כמעט בל יעלה על הדעת”, קובע ברעם. ההסבר האפשרי מבחינתו חד: "אם איראן תתקוף, אבל חיזבאללה לא יתקוף, זאת אומרת שהם המורתעים הפעם, אני לא יכול להסביר את זה אחרת”. במקרה כזה, רבים ישאלו באיראן: לשם-מה חימשתם אותם כל השנים האלה? בשביל מה השקעתם את כל ההשקעה הענקית הזאת?"
ובכל זאת, פרופ’ ברעם מותיר פתח זהיר לספק, כאשר ייתכן שחיזבאללה ואיראן פשוט ממתינים כדי ליזום מהלך מתוחכם יותר, מאוחר יותר. “נחכה עוד כמה ימים, ונראה. עוד לא ראינו הכל. ההנהגה הצבאית והאזרחית האיראנית בזעזוע. הם צריכים להבין מה יש להם עדיין, וכן לשקם את השליטה, התקשורת, להיפגש ולהחליט, אבל הם חוששים שאנו כבר בתוך התקשורת שלהם, כמו שהיינו בלבנון. שהרי ידענו על פגישת צמרת חיל האויר. גם חיזבאללה זקוקים לזמן כדי להחליט ולהתארגן לפעולה. ב-7 באוקטובר הם חיכו יום אחד. מה יקרה כעת? לסיכום, ברעם סבור שאיראן לא תוותר על תגובה, ואולי אז חיזבאללה יצטרף. אבל אם לא. זאת כבר הודאה בחולשה וירידת מדרגה שנייה של חיזבאללה וזה יהיה די מדהים”.
התרעות פיקוד העורף