רס"ן י' מפקדת גף אחזקה בטייסת 101 של חיל האוויר, סיפרה ל"מעריב" על ההכנות למבצע: "התרומה הכי גדולה שלי יכולה להיות בלספר על נוהל הקרב, איך עשינו את מה שעשינו ב7-8 חודשים האחרונים ועל מה שקורה כרגע בשטח. תפקידי הוא לספק את המודיעין לפעולה, הפעולה מתבצעת ע"י חה"א".
היא סיפרה כי "המשימה הזו מתחילה בסוף אוקטובר, בשיא הלחימה עם חיזבאללה. היכולות הגנריות של חה"א, הן כמעט בלתי מוגבלות. יכולות מודיעיניות עמוקות בזירה הזו ובזירות אחרות ומכאן מתחילים. תשתית ידע מאוד עמוקה, פרקטיקה ותוכן".
עוד ציינה כי העסק נבנה לאורך שנים כפעולות, שיטת הפעולה הייתה לבנות לצה"ל ולמדינה ביחד עם המוסד פעילויות חשאיות, כאלה שאחרי זה ניתן להשלים עליהן עוד מדרגה נוספות עם חה"א. אף פעם לא תוכננה מלחמה קינטית כמו שהיא כרגע וזה היה האתגר. אם המלחמה באיראן משולה במטאפורה למכונית – אז המפתחות הן העליונות האווירית.
היא סיפרה שתחילת נוהל הקרב מתחילה בנובמבר בכנס מאוד גדול שעשו עם אמ"ן וחה"א. "שם שרטטנו מה הם מרכזי הכובד למלחמה, ומרכזי הכובד החלטנו שהם המרכזים הבאים: מרכזי האש, העליונות האווירית, הגרעין, הפו"ש, הכלכלה האיראנית, השלטון והתעשייה הצבאית".
היא סיפרה שהסדנה הייתה תוך כדי תמרון בלבנון, "ועדיין סגרנו את עצמנו 10 שעות", אמרה. "הושבנו קבוצה של 100 אנשים במפקדה של 8200, ריכזנו אותם תוך החדר, חשדנו שאם נשים 120-130 אנשים איכותיים בתחומם, הם יביאו פריצה". המסקנות של הסדנה הזו הייתה - שאם יצליחו לפרוץ את העליונות האווירית, יהיה להם משהו בידיים. אם לא – יילכו לממונים ויחדלו את העניין. "התחלנו בתחושת מצב רוח מאוד גבוהה, עם הרבה מוטיבציה, רוח קרב של חה"א ואמ"ן", שיתפה.
אולם הזמן עבר, והחששות גברו. "נובמבר ודצמבר עוברים ואין לנו את מה שרצינו ביד, בינואר התחלנו להילחץ מזה. הבנו שאנחנו הולכים בנתיב רע ואנחנו בדרך ללא להצליח, התכנסנו פעם נוספת והבנו שאם נגיע למקום אחד עם פתרון, זה כנראה לא הפתרון. על כל מערכת הגנ"א נצטרך לייצר 7-8 אמצעים מודיעיניים, בגדול זה כמו לסכל בן אדם אחד אבל זה לא בן אדם אחד".
איפשהו בפברואר, לקראת מרץ, הם החלו בפיצוח והעסק עלה על המסילה: "נתנו את האות על מנת לרכז את הצוותים שאיגדו את בנק המטרות. נקודת האור הייתה שיש לנו בסיס מודיעיני לעבוד איתו", אמרה. בבנק המטרות באיראן היה כמה מטרות, והצוותים נבנו על פי מרכזי הכובד. "משם, באמצעות כלים שכבר היו קיימים בידינו, הניעו ודחפו אותנו קדימה. כל יום היה נראה יותר טוב מהיום שלפניו. הגענו לנקודה שאנחנו מרגישים בשלים".
"כשמוכנות מבצעית פוגשת עיתוי אסטרטגי – זו הנקודה הטובה ביותר ליזום", שיתפה. "הגענו לנקודה שאם לא ננצל את העיתוי, אנו עלולים למצוא את עצמנו בתוך זמן לא קצר עם פצצת גרעין או הכי קרוב אליה. הדבר השני, גם אם התקיפה מאוד טובה שעשינו באוקטובר על המערבלים של הטק"ק, גילנו שקצב הייצור חזר פחות או יותר למצבם. הבנו שבין יוני השנה לבין סוף השנה, אפשר להכפיל את הסד"כ האיראני בטק"ק".
הדבר השלישי הוא כוח קודס שעשה ככל שביכולתו על מנת להשלים את תוכניתו. "יש עוד מלא שיקולים אסטרטגיים, דרג מדיני וכו'", הוסיפה. "השיקול הרביעי הוא השיקול האסטרטגי. בשורה תחתונה, עליונות אווירית היא הדבר שאני הכי גאה בו בחה"א. הצלחנו לפתוח את אותם מרחבים באיראן שמאפשרים לנו לטוס שם – הרבה חיכוכים וסיכונים".
טילי קרקע-קרקע
איראן מחולקת לשמונה מרחבי טק"ק, הם קוראים לזה פיקודים. בנוהל הקרב, חשבו הצוות שיתנהלו רק עם שלושה פיקודים שנמצאים בקרבת ישראל, אולם הם הבינו - העיסוק, הוא עם הרבה יותר מזה. "אנחנו נמצאים עם פחות או יותר 35-40% בסד"כ טק"ק, עושים ככל שביכולתנו על מנת לגרוע מהאויב את יכולותיו".
באשר לסיפור הגרעין: "שמנו פחות או יותר שלוש משפחות שנכון להתכתב איתן, מדענים, מתקני העשרה ומתקנים עיליים כגון משרדים, מפקדות שקשורות בגרעין וכו'. אני חושבת שנגיע בזמן הקרוב למקסימום הביצוע שהצבנו לעצמנו ביחס הגרעין. ביחס הפו"ש, אנחנו בערך פי 3 ממה שחשבנו שנגרע, זה מבוסס על אותם אנשים שהכנו מראש שתהיה לנו נגישות אינטימית אליהם. אנחנו עם הפנים קדימה ועם עיניים על הכדור, מוודאים שהטייסים מגיעים בשלום ליעד וחוזרים בשלום הביתה. צריך להחזיר את שאר זירות המלחמה בשביל שלא נקבל שם איזה ברבור שחור".
התרעות פיקוד העורף