עוד אמר: "המערכה המשותפת של ישראל וארצות הברית הצליחה לפגוע באמצעים וביכולות של איראן והמיליציות שלה - אך לא בכוונה, וזה כל הסיפור. המוטיבציה של משטר האייתולות היא להמשיך לקדם את חזונו האימפריאליסטי. זוהי לא מוטיבציה טקטית בלבד - היא מגדירה את זהותו, לגיטימיותו וקיומו של המשטר".
"במזרח התיכון, אותם דפים נתפסים לא כהישג - אלא כהזדמנות לבצע חישוב מסלול מחדש, התחמשות, שינוי אסטרטגיה (אך לא מדיניות) וחיסול חשבונות עם מתנגדים מבית. מדובר בהמשך אותו הסיפור - רק באינטנסיביות מופחתת ועם מיתוג חדש של "יציבות", שאמורה לסמן לעולם על מעין חזרה לשגרה".
הוא הסביר שכדי להתמודד עם משטרים מסוגה של איראן, ישראל חייבת לאמץ גישה אסטרטגית שמבוססת על אינטיליגנציה תרבותית. "מדובר לא רק בהבנה של מושגים כמו "כבוד", "השפלה" או "אובדן פנים", אלא בניתוח שיטתי של האופן שבו מערכות ערכים דתיות ולאומיות מעצבות מדיניות בפועל. מנהיגים, מפקדים וקובעי מדיניות צריכים להפסיק להתייחס להפרת הסכמים כחריג או בלתי רציונלי, ולהתחיל לתכנן תרחישים והסכמות שמניחים מראש את קיומו של דפוס ההפרה - במינון, בעיתוי ובאופן. רק כך ניתן יהיה לנהל מדיניות אפקטיבית באמת - כזו שאינה נשלטת על ידי תקוות שווא, אלא על ידי הבנה עמוקה של הדינמיקה התרבותית".
הוא סיכם: "באמצעות הבנה של האינטיליגנציה התרבותית, ניתן לא רק להבין את דפוסי הפעולה של משטרים כאלה, אלא גם לנצל אותם או לעבוד מולם בצורה שממקסמת את ההישגים הישראליים ואת הצלחת המדיניות הביטחונית, הצבאית והדיפלומטית של ישראל. עלינו להפסיק להגיב להפרה כאירוע חורג, ולהתחיל לפתח מדיניות שמבוססת על ההנחה שההפרה תגיע. כך נוכל לתכנן מראש את רגע ההפרה ולהפוך אותו לנקודת יתרון אסטרטגית".