הקרב האמיתי: איך לגרום לאיראן וחמאס לאבד תקווה

מוקדם מדי לסכם את שלב המלחמה הקינטי הישיר באיראן. "השקדים עדיין מסתדרים במרק" וייקח זמן עד שההשלכות יצופו על פני השטח. דבר אחד ברור מאוד - המשטר האיראני שדי קרס מבחינה צבאית למול עוצמתה של ישראל, מנסה בימים אלו להמשיך להילחם כדי לשמור על שרידותו הפנימית - אבל הפעם במילים ולא בטילים:

האמצעים - הדגשת חזרה לשגרה, הגחכת ההישגים הישראלים והאמריקנים בשטח, הדגשת תמונת הסיום של הפגיעה הקשה בעורף הישראלי (באר שבע) להמחשת ההישג ועוד.

בין היתר, סביר שהמשטר משתמש ממש בימים אלו בשלוחיו במדינות המערב ל"הדלפת מידע" (לא מהימן) שיפורסם בעיתונות המערבית ככלי להפצת התעמולה שלו (וסביר שבהיעדר מידע, התקשורת במערב תעוט על המידע כמוצאת שלל רב). כך אני מסביר לפחות חלק מההדהודים בתקשורת המערבית (CNN, רויטרס) שממעיטים מאוד בהישג שהושג.

לשיטתו – מו"מ נמשך מצד אחד שבסיומו יסכים לתנאי המערב אבל יכלול מנגד את הסרת הסנקציות, יוצר לו "תוחלת" חיובית - כלומר תקווה ומידת היתכנות/הסתברות לא רעה לכך שישרוד בשלטון.

בזירה אחרת – עד המערכה באיראן עבד חמאס (דגש לחמאס חו"ל) מכוח אותה ה"תוחלת". לשיטתו המשך השליטה שלו באוכלוסייה באמצעות חלוקת המזון, גם אם זה בשטח מצומצם, יצר לו תוחלת להמשך שלטונו/השפעתו ברצועת עזה גם ביום שאחרי, וכל שנותר לו הוא לעמוד איתן ולנסות לפגוע בחיילי צה"ל בלוחמת גרילה בתקווה שהמחיר יהיה בלתי נסבל, כך שיכפה את הפסקת הלחימה על ישראל.

המערכה באיראן נתפסת להערכתי ע"י חמאס באופן דואלי:

מבחינה מעשית - פגיעה קשה בגב העיקרי ליום שאחרי - הגורם המממן, המצייד והטוען בידע ובאמל"ח קיבל מכה חזקה מאוד שמחייבת אותו "ללקק את פצעיו" דווקא בתקופה קריטית במערכה בעזה ותקשה עליו להוסיף ולתמוך בארגון ביום שאחרי המלחמה.

מבחינה תיאורטית - יתכן שעצם הישארות המשטר האיראני על כנו בשלב הנוכחי, יוצרת תוחלת בקרב חמאס שגם בעזה יתכן מצב דומה (הערכה שגויה כי מדובר במצבים שונים לחלוטין, ובכל זאת).

המונח "תוחלת" הוא משהו שמעבר לשימוש בכוח צבאי קינטי ובלחץ צבאי. זה מונח "רך", פסיכולוגי בעיקרו שמצוי בראשיהם של האנשים. אין ספק שלמאמץ הצבאי משקל רב בגריעת יכולות מהצד השני שמובילות כל מי שחושב רציונלית להערכה מחודשת על יכולת הצד בו הוא מאמין ותומך להישאר על כנו ביום שאחרי המלחמה. אבל – הוא אינו הגורם המכריע.

כדי שתיווצר תחושת חוסר תוחלת למשטר קיים, יש סט של מרכיבים (כאמור – ברובם לא צבאיים) שצריכים להתקיים – מהם החשובה ביותר היא איבוד אמונה (מונח סובייקטיבי לחלוטין) ביכולתו של הצד השני לשרוד.

לשם כך, ישראל חייבת להבין שכל עוד המשטר הנוכחי באיראן נמצא על כנו, הסתיים רק שלב אחד בלבד במערכה נגד איראן, לכאורה ללא קשר לנושא הגרעין שהוא בכלל נע בציר מקביל.

שלב הלחימה החדש אינו קינטי/צבאי בעיקרו, צריך להיפתח לאלתר וחייב שיכלול: קרב על הנרטיב של השלב הצבאי באמצעות מאמץ מדיני חובק עולם ואזור. המטרה: להציג תחת כל עץ רענן את עומק הפגיעה הן בגרעין והן במשטר (ממש לא רק דיבור צבאי של פגיעה בגרעין), כדי ליצור הרגשה (כן, הרגשה) של חוסר תוחלת בהישארותו.

איך עושים זאת:

חיוני להבין כי הקרב על הנרטיב הוא בעצם הקרב על כתיבת ההיסטוריה, ויש ביכולתו להשפיע מהותית על ההרגשה בציבורים רבים (מונח שאינו רציונלי ואינו ניתן למדידה) שהיא זו שלבסוף תקבע איך תיזכר המלחמה הזו והאם המשטר האיראני יקרוס, או לחילופין האם חמאס בעזה יפנים את היעדר התוחלת והתכלית בהמשך הלחימה שלו.

תחושה של היעדר תוחלת הן למשטר האיראני והן לחמאס, היא זו שתוכל להוביל אותנו לסיום המערכה כולה בהקדם ולמזרח תיכון חדש. חייבים להגדיר זאת כמאמץ עיקרי במלחמה ולעבוד בזה עם צוות ייעודי מתכלל - דווקא ואולי ביתר שאת בעיתוי הנוכחי.