כחלק משינוי האסטרטגיה, נראה כי בארה"ב כלל לא מנסים לפנות לחיזבאללה, אלא בעיקר לציבור ולממשלה בלבנון. באתר הלבנוני "אלנשרה", נכתב: "היה בולט שברק (שליח טראמפ) נקט במדיניות 'המקל והגזר' שעליה דיבר, המבוססת על פנייה לרגשות העם הלבנוני באמצעות גירוי זיכרונות מעבר זהוב. כאשר ברק ציין כי 'לבנון הייתה שוויץ של המזרח' ויכולה לחזור למעמד זה, הוא שיחק על נוסטלגיה לעידן של שגשוג כלכלי ופתיחות. רטוריקה זו נועדה לעצב מחדש את סדרי העדיפויות הלבנוניים, ולהפוך את היציבות הכלכלית והפוליטית לאטרקטיבית יותר ממשוואת ההתנגדות. למרות האופי הדיפלומטי והלא-פרובוקטיבי של הצהרותיו של ברק, הן חושפות גישה הדרגתית המשלבת תמריצים ולחץ כדי לדחוף את לבנון לעבר פתרון מקיף למשוואת החימוש".
כמו כן, הודגש אופן הפעולה האמריקאי מול הלבנונים, תוך הפעלת רגש הקנאה, כלפי ההתפתחויות בסוריה: "הצבעה על דובאי כמודל להצלחה כלכלית שנהנתה מהסכסוכים בלבנון נושאת מסר ברור. או שלבנון תרוויח ממיקומה האסטרטגי, או שמדינות אחרות, ובראשן סוריה, ימשיכו להרוויח מהתדרדרותה. גישה זו מכוונת לאליטות המסחריות והכלכליות שנפגעו מהמצב הנוכחי, ודוחפת אותן לדחוף להסדר".
ניתן לראות גם כאן את שיטת המקל והגזר הידועה - לפי פרשני "אלנשרה", רטוריקה זו מאיימת "לנטוש את לבנון" - כלומר, לאמץ את הצד השני של האסטרטגיה האמריקאית. אזהרה זו מכוונת למפלגות פוליטיות החוששות מבידוד בינלאומי ומקריסה כלכלית מוחלטת. שלא לדבר על הטענה ש"סבלנותו של טראמפ קצרה" מפעילה לחץ זמן על השחקנים הלבנונים. עם זאת מציינים הפרשנים - קיימת סתירה בנאום, שכן ברק משבח את תגובת הלבנונים להצעות האמריקאיות ובמקביל מאיים לנטוש את לבנון. סתירה זו משקפת לדידם את מורכבות המצב הלבנוני ואת הקושי להגיע לפתרון מהיר ומקיף.
התרעות פיקוד העורף