הוא שירת כחובש קרבי בחטיבת גולני, לאחר שסיים את קורס החובשים בהצטיינות. אמו, לילך, מספרת כי הייתה לו הפרעת קשב, אך למרות החששות, הוא התעקש לעבור את ההכשרה. "הוא למד עד שיצא עשן לבן מהחדר", אמרה. "הוא אמר לי: 'בחרו אותי, זה מה שאני רוצה. אני רוצה להציל חיים'".
במשפחה מספרים כי יואב היה נער עם חיוך תמידי, מלא שמחת חיים ואהבת אדם. הוא אהב לטייל, להאזין לשירי ארץ ישראל, לבלות עם חברים ולשהות עם המשפחה – ההורים, האח הבכור עידו שמשרת ביחידה מובחרת, והתאומים יעל ועמית, שיהיו בני 17 ביום השנה לנפילתו.
"ביום שהוא נהרג, חיכינו שעידו, האח הגדול שלו, יצא מעזה", נזכרת לילך. "וביום שעידו יצא – דפקו לנו על הדלת". על אובדן הבן אמרה: "אין מילה שיכולה להסביר מה זה שכול, אבל מהתחלה ידעתי שאני רוצה גן לזכרו. מקום שאנשים יבואו אליו – וזאת תהיה ההצלחה שלו".
בני המשפחה יזמו קמפיין מימון להקמת הגן, אותו הם מתארים כ"גן נעים ומחבק, בדיוק כמו שיואב היה". הגן מתוכנן לכלול אלמנטים שמחוברים לטבע, מתוך זכרונותיו הרבים של יואב מביקורים תכופים אצל הסבתות – בחפציבה ובחיפה – ובילויים רגליים בסביבה הירוקה של גבעת עדה. "אנחנו בוחרים להמשיך את האור שהוא היה", מסכמת לילך. "הוא כבר לא פה – אבל אנחנו נמשיך לחבק בשבילו".
התרעות פיקוד העורף