כאשר הדרג המדיני, הדרג הצבאי, התקשורת והציבור שמחו בקול רהב על הפלתו של משטר אסד בסוריה ועל הפגיעה הקשה, לכאורה, בציר הרשע האיראני, טענתי אז כי עוד נתגעגע למשטרו של אסד. זאת משום שקיבלנו במקומו משטר של דאעש, בתמיכת הטורקים, שהכניסו את כוחותיהם לסוריה ומאיימים על קיומה של מדינת ישראל.
אך לישראל יש בעיה קשה מאוד: מחסור משווע בכוחות יבשה. לפיכך, על מנת להעביר כוחות לצפון, יש צורך לדלל כוחות בדרום, לרבות מרצועת עזה. יש לזכור כי את החיזבאללה טרם הכרענו, והוא עדיין כוח משמעותי שמולו יש להעמיד כוחות של צבא ההגנה לישראל באוויר וביבשה. אין לנו כוחות מספקים לאורך שלוש מאות קילומטרים של גבול ירדן, שם מתקיים תהליך מואץ, בסיוע האיראנים, של הקמת חוליות טרור לאורך כל הגבול. יש לנו בעיות מול המצרים, שכן לאורך כל הגבול איתם אין לנו כוחות מספיקים, ויש לנו בעיות קשות ביהודה ושומרון.
צבא ההגנה לישראל עוסק כבר שנתיים במלחמה ברצועת עזה, שבה הוא מפסיד ואינו מתפנה לשקם את צבא היבשה ולהגדילו אל מול כל גבולות ישראל. וטרם דיברנו על המעגל השני והשלישי ועל איום הטילים האיראנים. ישראל נמצאת היום במצב הגרוע ביותר מאז תחילת המלחמה.
אני לא מוציא מכלל אפשרות סבירה שבנימין נתניהו למראית עין מוכן להתגמש ולהוציא את כוחותינו מציר מורג ולותר על הקמת העיר ההומניטרית ברפיח, על מנת להראות לציבור הישראלי, לטראמפ והעולם שהוא מוכן ללכת להסכם ובכך להשיג תמיכה, אבל בהמשך הוא יפיל את ההסכם על סעיף אחר ויאשים בכך את החמאס.
כל מה שאמרתי והזהרתי, בכל האמצעים שעמדו לרשותי – את הדרג המדיני, את הדרג הצבאי, את הציבור ואת ראש הממשלה בשש הפגישות שהיו בינינו בתחילת המלחמה – אכן קורם עור וגידים. שימו לב כיצד הפרשנים והכתבים הצבאיים שעד לא מזמן סיפרו לעם ישראל שאנחנו מנצחים בכל הגזרות ובעיקר את החמאס משנים כעת את עמדתם ב-180 מעלות, כאשר אני הייתי עקבי לאורך כל הדרך למרות ההשמצות שקיבלתי.
ישראל מסובכת מעל לראשה: גם במלחמה שאבדה את תכליתה, גם באובדן הקשר עם רובו של העולם, גם בבור כלכלי ותקציבי שלא יאפשר את שיקום הצבא, החינוך, הבריאות ושיקום ההרס הנורא של התשתיות עם אלפי משפחות שאיבדו את בתיהם ואת כל רכושם ונשארו חסרי כל, גם הכאוס החברתי – כמעט מלחמת אחים בין אנשים שאיבדו את הרציונל ותומכים במהלכיו של בנימין נתניהו וחבר מרעיו הקיצוניים הסוחפים אותו מאחוריהם, לבין האנשים הרציונליים שאיבדו את תקוותם שמדינת ישראל תשוב לעצמה.
במקרים קיצוניים, ניתן יהיה לכנות התנהלות כזו כ"פונדמנטליזם" (כאשר המניע הדתי חזק מאוד), "דוגמטיות" (היאחזות עיקשת בדוגמות מבלי לבחון אותן), או "כפירה במציאות". חשוב לציין כי לא כל אדם מאמין או בעל אידיאולוגיה מתעלם מעובדות, אך במקרה שתואר, ישנו שילוב של כלל המאפיינים הללו.
על כך שישראל אינה רק מתמודדת עם קשיים, אלא נמצאת במסלול מובהק של הידרדרות מהותית, שהופך אותה ממדינה בעלת מאפיינים חיוביים של קדמה, דמוקרטיה ומוסריות, למדינה הנשלטת על ידי כוחות של קיצוניות, חוסר סובלנות וחשכה, המאיימים על עצם אופייה וקיומה. במידה ולא נתעשת, נכיר במציאות ובעובדות כפי שהן, ונפעל יחד להציל את המדינה מאותם כוחות אופל המובילים לחורבנה, פשוט לא נהיה פה.
התרעות פיקוד העורף