על פי סיפור חייו הוא היה נוהג לצפות באימוני מטוסי חיל האוויר באזור הקיבוץ, קרא ספרים בנושאי טיסה וקרבות אוויר בתיכון הוא התנדב לגדנ"ע סיירים בקיבוץ גבעת ברנר. הוא התגייס לצה"ל 1956. הטירונות שעבר בבה"ד 4 הופסקה בשל פרוץ מבצע קדש, ובמהלך המבצע שימש כאיש חימוש בחיל האוויר.
לאחר חודשים אחדים נודע לו שאף על פי שעבר בהצלחה את המיונים לקורס טיס, השתתפותו בקורס נדחתה מסיבה רפואיות של "אי-כשירות זמנית". אפשטיין פנה בבקשה לברר את הסיבה הבריאותית, אך הסיבה לא נמסרה לו, והוא החליט לבצע בדיקה חוזרת ולהצטרף לקורס הטיס הבא.
לאחר שלוש שנים בקיבוץ שב לשירות קבע במסגרת הקצאת בני קיבוצים "אחוזים לקבע" והמשיך כמדריך צניחה, השתתף במשלחת הכשרת צנחנים באתיופיה, הוא שימש כמדריך בהכשרת סגל בית הספר לצניחה ואחראי על תחום הצניחה החופשית בצה"ל. במסגרת זו השתתף במשלחת לתצוגה בצרפת, ובשל כך עיברת את שם משפחתו לאבן.
בדצמבר 1966 הוצב בטייסת הקרב הראשונה, שהפעילה מטוסי מיראז' 3. את ההפלה הראשונה שלו רשם ביום השני של מלחמת ששת הימים. במלחמת ההתשה שימש כסגן מפקד טייסת ורשם ארבע הפלות. ב-1973 מונה לראש מדור צילום בענף תקיפה שבמחלקת מבצעים של חיל האוויר.
באוגוסט 1974 מונה למפקד טייסת 117, טייסת מטוסי מיראז' 3. ב-1977 פרש משירות הקבע והחל לעבוד כטייס בחברת התעופה אל על. בשירות המילואים פיקד על טייסת 254, טייסת כפיר ומיראז'. ב-1988 עבר הסבה לטיסה על F-16, מטוס עליו טס עד פרישתו מטיסה צבאית ב-1998 בגיל 59. צבר עד שחרורו 9,000 גיחות במטוסי קרב וכ-5,000 שעות טיסה.
התרעות פיקוד העורף