הלחימה בתת-קרקע היא דרמטית, במיוחד כאשר הצבא נדרש לנהל מלחמה נגד קבוצות גרילה אשר יוצאות ממרחבי התת-קרקע, מניחים מטען חבלה או מבצעים ירי צליפה על הכוחות המתמרנים.
במשך כמעט שנתיים של לחימה, צה"ל הצליח ללמוד ולפתח שיטות לחימה במרחב של התת-קרקע. צה"ל הוא היום הצבא הכי מיומן ובעל הניסיון הגדול בעולם בלחימה בתת-קרקע. אבל צה"ל יידרש מיד בתום המלחמה לפתח מהלכים חדשים בתחום. כבר עכשיו ברור כי האתגרים הבאים של צה"ל בכל הזירות – מלבנון, דרך סוריה, איראן וכן גם בתימן – יתבצעו בלחימה בתת-קרקע.
לסוגיית ההשמדה של התת-קרקע יש משמעות מרכזית לגבי קבלת ההחלטות של הדרג המדיני. כאשר בוחנים את מטרת המלחמה – "שלילת היכולת הצבאית של חמאס" – צריך להבין: חמאס בנה את כל היכולת הצבאית שלו מתחת לקרקע.
ככל שצה"ל למד והעמיק את המערך, הוא הבין כי מדובר במאות קילומטרים של תוואי תת-קרקע שחוצה את עזה לאורכה ולרוחבה בכמה מפלסים. ההבנה היא כי לא ניתן להגיע לכל המנהרות – והאמת היא שאין צורך להגיע לכולן כדי לשלול את היכולת הזאת.
צה"ל פעל בשני מישורים עיקריים: הראשון – השמדה של מערך המנהרות ההתקפיות הנמצאות ומובילות אל גדר הגבול; והשני – פגיעה באוטוסטרדות התת-קרקעיות אשר חיברו את האזורים השונים ויצרו הדדיות של כוחות החמאס ויכולת מערך הלוגיסטיקה.
ההבנה שהפגיעה במערכים הללו היא הפגיעה האנושה של החמאס, כאשר לזה יש להוסיף את הפגיעה בכוח האש וביכולת הייצור של אמצעי הלחימה והאש. עוד הצליח צה"ל לפגוע בחלקים נרחבים בסדרי הכוחות של החמאס, ובמיוחד בדרגי המפקדים בכל הרמות ובמערכי הפיקוד.
כאשר תושבי עזה יחזרו לאין-בתים בדרום הרצועה, במרכזה ובצפונה – מצבו של חמאס ילך ויתרסק. בסופו של יום ברור גם למקבלי ההחלטות בישראל, כמו גם לצמרת החמאס, כי זעם התושבים ויכולת השיקום של ההרס הם מהלך שחמאס לא יוכל בשום דרך לשרוד אותו.
לצד האפשרויות הציג הרמטכ"ל את הסיכונים והמחירים (שהם כבדים לצה"ל בכל תרחיש – א.א.). זאת אולי הסיבה ששר האוצר (שהוא שר הביטחון בפועל בעזה) התעצבן שלשום על הרמטכ"ל, ובפעם המי יודע כמה השתלח, כמו אחרון "הארסים", ברמטכ"ל צה"ל.
התרעות פיקוד העורף