במהלך דבריו, לא חסך הנשיא ביקורת מהמערכת הפוליטית במדינה. הוא הדגיש כי אינו מצפה לדבר מהפרלמנט או מהממשלה – פרט לעמידה מאחורי הצבא. עאון הזהיר מפני אלו ש"מזלזלים בהצלת לבנון", והבהיר כי לא תהיה כל סלחנות כלפיהם.
לדבריו, הסכנה שבלבנון אינה מבחינה עוד בין קבוצה לקבוצה, וכי דווקא משום כך כל ניסיון לעורר חיכוך פנימי עלול להמיט אסון כולל. הוא קרא לאחדות לאומית, לצמצום הפילוגים ולהשבת האמון במדינה.
הנשיא הילל את הצבא הלבנוני כעמוד השדרה של המדינה והעם, וציין בגאווה כי מדובר במוסד היחיד שהצליח להישאר יציב מול קריסת כלכלה שלמה, לחצים פוליטיים ושחיתות ממוסדת. "אף מוסד לא הקריב כפי שהצבא הקריב", אמר.
הוא הדגיש כי הצבא מהווה "תמונת מראה" של העם הלבנוני כולו, וכי מי שאוהב את צבאו – אוהב את עמו. לדבריו, הצבא הוא זה שלימד אותו לאהוב את לבנון כולה, ללא משוא פנים וללא פלגנות.
בנוסף, הציע הנשיא לקיים ועידת תורמים בינלאומית לשיקום לבנון, להסדיר את הגבולות עם סוריה בעזרת תיווך בינלאומי, לפתור את סוגיית הפליטים הסורים, להיאבק בהברחות וסחר בסמים, ולתמוך בכלכלה חקלאית־תעשייתית חלופית. עאון הבהיר כי מדובר בדרישות שכל לבנוני ישר ונאמן לא יוכל להתנגד להן, וכי יישומן יביא סוף־סוף לייצוב הדרום הלבנוני ולשגשוג שיידרש לשיקום המדינה כולה.
בסיום דבריו פנה עאון לעם ולחיילים בטון רגשי: "עם שאינו נאמן למרטיריו – נופל פעמיים: פעם בקרב, ופעם בזיכרון", אמר. הוא הדגיש כי הקרבתם של לוחמי הצבא מחייבת את כל הגורמים הפוליטיים להפסיק את ההתפוררות, לעצור את ההרס העצמי, ולתמוך בצבא כגוף הלגיטימי היחיד המגן על ריבונות לבנון. "זו איננה רק חובתי – זו חובת כולנו", סיכם.
התרעות פיקוד העורף