עלייתו של א-שרע לשלטון אינה מקרית, אלא תוצאה של הנדסה גיאופוליטית מתוכננת. התוכנית כוללת ריכוז השלטון באזורים מסוימים, תוך הצגת האזורים האחרים כאזורי כאוס שדורשים התערבות זרה - בעיקר של ישראל וטורקיה, בצל נוכחות קבועה של ארה"ב ורוסיה. עם נסיגת איראן ורוסיה, שתמכו במשטר הקודם, סוריה יצאה מציר ההתנגדות, מה שמחזק את הרצון של גורמים שונים לקבע מציאות של חלוקה בפועל.
למרות המעבר המדיני, המצב בסוריה נותר שביר. הפילוגים האזוריים, קריסת התשתיות והיעדר מוסדות מאוחדים הופכים את הניסיון לבנות מדינה מאוחדת למשימה כמעט בלתי אפשרית. בעוד שסוריה זוכה לסיוע נדיב, לבנון מתמודדת עם לחצים גוברים לאמץ את המודל הסורי - צעד מסוכן שמתעלם מהמורכבות העדתית והמוסדית הייחודית של לבנון ועלול להוביל לעימותים עקובים מדם.
השאלה המתבקשת היא האם גם לבנון נדרשת לחוות "הפרעות ביטחוניות" כדי להצדיק התערבות זרה. תסריט כזה עלול ליצור קרע עמוק בחברה הלבנונית ולהפריד את הצבא למשימות שליטה פנימיות, מה שיפתח את הדרך להתערבות ישראלית או זרה אחרת באזורי הגבול.
המציאות הסורית מציגה רשות שהצליחה להתבסס בתמיכה זרה, אך טרם בנתה מדינה מאוחדת. התמיכה הבינלאומית בא-שרע אינה מסתירה את מציאות החלוקה בפועל ואת הסכנה שהמודל הזה יועבר למדינות שכנות, בראשן לבנון. הסכנה האמיתית אינה רק בנשק או בכלכלה, אלא בהצגת "יציבות בכוח" כחלופה למדינה ולמוסדותיה - מתכון לכאוס ארוך טווח.
התרעות פיקוד העורף