אלא שאז מגיעים ״הפקידים הבירוקרטים״ של אכ״א, אלה שחיים תחת אורות הניאון בבסיסים העורפיים בקריה ובתל השומר, ומטילים על הלוחמים גזרות. הג׳ובניקים קובעים ללוחמים כי למרות שהם בלחימה עצימה כבר תשעה חודשים מאז תחילת השנה, למרות שהם בדרך להיכנס לעיר עזה בפעם המי יודע כמה, הם לא יהיו זכאים בשל אילוצי הלחימה ל-18 ימי החופשה השנתית המגיעים להם.
עד כאן אפשר להבין ולקבל. אלא שהג׳ובניקים באכ״א הוסיפו וקבעו שהלוחמים לא יוכלו להעביר את ימי החופש לשנה הבאה וגם לא יוכלו לקבל עליהם פדיון כספי. למה? ככה. כי גם בצבא סדר העדיפויות מתחיל להיסדק. כי ראש אכ״א, האלוף דדו בר כליפא, שהיה לוחם ומפקד קרבי, לא מסוגל לנהל את סדרי העדיפות של אכ״א ואת הנכס החשוב ביותר לצה"ל - הלוחמים שלו. הוא לא יודע להעמיד במקומם את הפקידים הבירוקרטיים שתחתיו ולהזכיר להם את מה שחשוב. הלוחמים בסדיר והמילואימניקים, ממש כמו החטופים, הפכו לשקופים בחברה הישראלית.
מדינת ישראל חייבת להתעשת במהירות. לקבוע את סדרי עדיפויות ולחזור לשפיות. החטופים נמצאים הרבה לפני אינטרסים פוליטיים. הלוחמים בחזית, בכל המובנים, וחיילי המילואים הם עמוד האש לפני העם.
התרעות פיקוד העורף