הבעיה, שבחיל הגנת הגבולות החליטו לשמר את התרבות הארגונית של החייל. בלי פתיחות, בלי ביקורת מלמטה, בלי שיח מתריע. בסיס סיירים בדרום הערבה הוא מתקן ההכשרה של חיל הגנת הגבולות. זה המקום שבו הופכים בני נוער ללוחמים. בו יוצקים את ערכי צה״ל, בו יוצרים את המקצועיות של הלוחמים לעתיד. בחיל שאמור לשמש ״חומת המגן״ של מדינת ישראל. זה גם הבסיס שבו מנחילים ללוחמים לעתיד את התרבות הארגונית של החיל ואת מה שמצופה מהם לעתיד לבוא בצה״ל.
הבסיס בסיירים, כמו יתר בסיסי ההכשרה בדרום הערבה, הוא מתקן ישן. בשל בעיות תקציב במשך שנים לא חודשו בבסיסים תשתיות המגורים ומתקני השרות לחיילים והחילות המשרתים בהם. כאשר מרבית החיילים מגיעים לבסיסי ההדרכה לתקופה קצובה של טירונות ואימון מתקדם ולאחר מכן הם משובצים לגדודי הלחימה.
בשל אילוצי הצבא בעקבות המלחמה, הוחלט על הגדלת יחידות של זרוע היבשה בהם השריון, הנדסה הקרבית, מודיעין שדה, וחיל הגנת הגבולות. בשני מחזורי הגיוס האחרונים נוספו בכל מחזור עשרות עד מאות לוחמים נוספים שהגיעו לשערי כל אחד מבסיסי הכשרה של הזרוע בדרום הארץ.
בשל כך מרבית תשתיות הבסיסים היו בפער ובצה״ל ניסו לאלתר פתרונות ביניים. כמו הקמת אוהלים ממוזגים, מבנים יבילים ונסיונות להרחיב את המטבחים והקמת מקלחות וחדרי שירותים. אלא שבחלק מהבסיסים נוצרו קשיים ביכולת להעניק צרכים בסיסים לחיילים. כך למשל בעת גל החום הכבד בחודש אוגוסט קרסו מערכות החשמל בבסיס סיירים ובסיסים נוספים. חיילות בבסיס סיירים התעלפו מעומס החום ונזקקו לטיפול רפואי. צה״ל נאלץ להשבית לכמה ימים חלק מהפעילות בבסיס ולשלח חלק מהחיילים ״להתקרר״ במזגנים בבתיהם.
אחרי שהבכירים הלכו. בחיל הגנת הגבולות חזרו ל-DNA החיילי: את הבעיות והתקלות סוגרים בבית. קוד השתיקה חייב להישמר. וחל איסור לאתגר את המערכת עם בעיות, תקלות, כישלונות. חייל תיעד את רמת המזון הירודה שהוגשה בבסיס סיירים שכללה עכבר במנת מזון וביצי מאכל שהיו אמורים להגיש חיילים ושמהם בקעו אפרוחים לצד תאי שירותים מצחינים, עגלות אשפה העולות על גדותיהם ועוד.
שלא תאתגרו חלילה את המערכת. גם אם אתם רואים עכבר במנת המזון בחדר האוכל או גם אם אתם רואים את האויב על הגדר מתכנן התקפת פתע על ישראל. פשוט תשתקו ותמשיכו הלאה. כך צה״ל רוצה אותכם.
התרעות פיקוד העורף