התקופה שלאחר מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר 2023 והמלחמה הרב-זירתית שבעקבותיה, הביאה לשינוי מהותי בדוקטרינה האסטרטגית של צה"ל ובטקטיקות המבצעיות שלו. שינוי זה מעצב מחדש את התפתחות יכולותיה הצבאיות של ישראל, הן ההתקפיות והן ההגנתיות. במקביל, המעמד הבינלאומי של ישראל ספג מכה קשה והיא ניצבת בפני משבר תקשורתי ודיפלומטי חסר תקדים.
בניתוח של מכון עלמא עולה השאלה האם מדובר במשחק סכום אפס, שבו הישגים צבאיים נרשמים על חשבון הלגיטימציה המדינית, או שמא שני הממדים נתונים למערכה נפרדת שניתן להשיג הישגים משמעותיים בשתיהן?
תפיסה זו התבררה כשגויה באופן קטסטרופלית, משום שהיא כשלה בניתוח המניעים האידיאולוגיים והדתיים של מקבלי ההחלטות הג'יהאדיסטים, המוכנים לשאת בעלויות עצומות כדי להגשים את מטרתם הסופית - השמדת ישראל והקמת ישות איסלאמית במקומה. עיוורון זה גם הוביל לחוסר הבנה בדבר מימוש היכולות של צבאות הטרור חמאס וחיזבאללה, שנבנו על גבולות ישראל, בפרט יכולת פלישה המונית לשטח ישראל.
הדוקטרינה החדשה, שנולדה מתוך ה-7 באוקטובר, קוראת למעבר מאסטרטגיה תגובתית לפרואקטיבית. עיקרה הוא שיש להתייחס בכובד ראש לכוונה המוצהרת של האויב ולא לראות בה רטוריקה גרידא, ולגלות אפס סובלנות לבניין כוח אויב על גבולות ישראל.
תפיסה זו דוחה את רעיון ההכלה לטובת פירוק מתמשך ושיטתי של יכולות האויב בזמן שהן נבנות, הן בטווח הקרוב והן בטווח הרחוק מגבולות ישראל. פירוש הדבר הוא שכל התארגנות של כוחות עוינים, כל ניסיון לייצר נשק או להבריח אותו, או כל מהלך להקמת חזית מבצעית, חייב להיתקל בתגובה ונחרצת, במקום להמתין להתממשות המתקפה.
הטמעת שינוי הדוקטרינה החדש באה לידי ביטוי במערכה הצבאית המתמשכת, שם רשמה ישראל הישגים אסטרטגיים משמעותיים בכל זירה:
השמדת הכוח הצבאי של חמאס והפגיעה בשלטונו הפוליטי הם הישגים אסטרטגיים ברורים שמסירים איום מידי ומשמעותי על יישובי דרום ישראל.
במסגרת הפסקת האש בנובמבר 2024, צה"ל ממשיך לפעול למניעת הימצאות מבצעית של חיזבאללה מדרום לנהר הליטני ולסיכול יכולותיו לייצר ולפרוס נשק ברחבי לבנון.
הזירה הבינלאומית והתקשורתית: תמונת משבר
בעוד שישראל רושמת הישגים אסטרטגיים-צבאיים משמעותיים, היא סופגת במקביל תבוסה חסרת תקדים בזירה התודעתית והתקשורתית. התקשורת העולמית מוטה ומציגה כמעט מידי יום נרטיב מעוות שאינו משקף את המציאות בשטח מבלי לבדוק את העובדות. כך, למשל, מציג ה-BBC מקרה של אישה עזתית שנפטרה מלוקמיה כ"מוות מתת-תזונה", ובכך משמש שופר לתעמולת חמאס וקמפיין "ההרעבה" שלו - דוגמה אחת מבין רבים של אימוץ נרטיב החמאס על ידי תקשורת בינלאומית מערבית וכשל כמעט מוחלט בבדיקת עובדות בסיסיות.
כלי תקשורת מערביים רבים התעלמו מנתונים על חלוקת מעל 100 מיליון ארוחות על ידי ארגון GHF הנתמך על ידי ארה"ב וישראל, ובקושי התייחסו לעובדה שהחמאס גונב חלק ניכר מהסיוע שנכנס לרצועה תחת מסגרת ארגונים שפועלים עם האו"ם (במקביל לפעילות הGHF).
סירובם של ארגונים בינלאומיים והאו"ם לאסוף במשך חודש יולי 2025 משלוחי מזון שהמתינו תחת השמש במעברי הגבול ברצועה, בתזמון מחשיד שפגש בדיוק את קמפיין "הרעב" של חמאס להגביר את הלחץ על ישראל להסכים לעסקה בתנאי החמאס, נעלם מהשיח התקשורתי הבינלאומי.
הרשת הקטארית הפרו-חמאסית אלג'זירה ומספר כלי תקשורת מערביים ניסו להמעיט בחשיבותן של ההוכחות הרבות שהציע צה"ל לחברותו של א-שריף בחוליית רקטות של הזרוע הצבאית של חמאס, תוך שהם מהדהדים את הטענה שישראל ביצעה פשע מלחמה.
תוך כדי, ישראל סופגת כמעט מדי יום גינויים בינלאומיים ממדינות רבות בשל הלחימה המתמשכת בעזה, כולל ממדינות שעדיין נחשבות בנות ברית כגון גרמניה. ארה"ב תחת ממשל טראמפ, לעומת זאת, ממשיכה להוות משענת אסטרטגית חיונית לישראל, כולל המשך אספקת אמל"ח והגנה במועצת הביטחון של האו"ם נגד ניסיונות לבודד את ישראל ולהעניש אותה בסנקציות כלכליות הרסניות.
בבירות אירופה וערים מסוימות בארה"ב, ובקמפוסים, קהילות מוסלמיות ופעילי שמאל מקיימים הפגנות גדולות השוללות לא רק את זכות ישראל להגן על עצמה, אלא את עצם קיומה.
גם במהלך מתקפת הביפרים נגד מפקדי חיזבאללה בלבנון בספטמבר 2024, ותקיפות חיל האוויר נגד מטרות חיזבאללה, לוו על ידי סריקה תקשורתית עוינת בינלאומית במקרים רבים.
הפער בין המציאות הצבאית לבין המעמד של ישראל בתקשורת נובע מכמה גורמים:
בעזה, החמאס בנה את סביבת הלוחמה האסימטרית המאתגרת ביותר בעולם, ורבים מדפוסי פעולה אלו נלמדו (ואף שודרגו) מחיזבאללה, ה'אח גדול' בציר השיעי.
דפוס פעולה זה לא רק מקנה יתרון מבצעי לצבאות טרור, המתבססים על היצמדות צה"ל לדיני מלחמה בינלאומיים ולכן פונות לשימוש במגן אזרחי, אלא גם מקנות להם יתרון בשדה הקרב התקשורתי, שכן, דפוסי פעולה אלו מייצרים אפקט של 'אויב נעלם' ובלתי נראה, ומאפשר לאויבים להציג תמונה שקרית של ישראל תוקפת מטרות אזרחיות בלבנון ובעזה.
השאלה האם מדובר במשחק סכום אפס - כלומר, האם הישגים ישראליים בשדות הקרב בהכרח יהיו מלווים בהפסדים בזירה הבינלאומית והתקשורתית, היא שאלה מהותית. המערכה הצבאית והמערכה התודעתית הן שתי חזיתות נפרדות, והצלחה באחת אינה מבטיחה הצלחה בשנייה. הצלחה צבאית, כגון השמדת תשתיות טרור וחיסול מפקדים, יכולה להיחשב ככישלון תודעתי אם היא מציגה תמונה של הרס וסבל לא מבוקר בתקשורת. ההישגים הצבאיים בניהול לוחמה יבשתית בעזה ובסיכול איומים לא תורגמו להישגים הסברתיים.
מאידך, כישלון בזירה הבינלאומית, כגון לחץ דיפלומטי, גיוס בתי הדין הבינלאומיים במלחמת התודעה האנטי ישראלית, האו"ם, חרם וסנקציות, עלול להגביל באופן ישיר את חופש הפעולה הצבאי של ישראל, במיוחד אם הן משפיעות על וושינגטון (מה שלא קורה עם ממשל טראמפ אך ממשל אחר עשוי היה להתנהל אחרת, כפי שממשל ביידן הדגים זאת היטב).
הצלחה צבאית במקביל להפסד במלחמה הקוגנטיבית מהווה מציאות בעייתית לאינטרסים הישראליים. היא גם עשויה לפגוע בניסיונות לגייס בנות ברית אזוריים באופן מוצהר כגון ערב הסעודית ולהשאיר שיתופי פעולה מסוג זה 'מתחת לשולחן.'
כדי להרחיב את שולי הלגיטימציה של ישראל, על ישראל להציג נרטיב משלה בצורה מקיפה, עקבית ופרואקטיבית, שלוקחת בחשבון את הרשתות החברתיות, ומציעה אלטרנטיבה ממשית.
הפער בין הממדים בולט גם בניהול מערכות מידע: היעילות הצבאית של צה"ל דורשת לעיתים סודיות מבצעית, אך הצורך בתקשורת מהירה ופתוחה לציבור עלול להתנגש עם סודיות זו. כך נוצר ואקום המאפשר לאויב למלא את חלל המידע בנרטיב שלו. האויב מנצל את יכולותיו ברשתות החברתיות כדי לנהל "מלחמת מידע", תוך שימוש בנרטיבים המתמקדים בהצגת ישראל כתוקפן ברוטאלי.
כדי לגשר על הפער בין ההישגים האסטרטגיים הצבאיים לבין הכישלון התודעתי, על ישראל לאמץ גישה חדשה שתתייחס לממד התקשורתי כחזית לחימה מרכזית.
ה'צבא הקוגנטיבי' צריך להנות ממשאבים משמעותיים ולהיות מאויש 24-7 בכדי להתמודד עם הכמות העצומה של מידע שקרי שמופץ נגד ישראל בכל רגע נתון.
סיכום
על ישראל לאמץ דוקטרינה אסטרטגית חדשה, שתתייחס למלחמה על דעת הקהל כחזית לחימה מרכזית לא פחות מאשר שדה הקרב הצבאי, ותפעל באופן פרואקטיבי לגיבוש הנרטיב העולמי.
התרעות פיקוד העורף