אלעד מתייחס לסיסמה "מהנהר עד לים" ומסביר: "‘מהנהר עד לים' (באנגלית: From the River to the Sea) היא סיסמה וביטוי פוליטי הקשורים ללאומיות הפלסטינית. הסיסמה המתריסה מתייחסת גאוגרפית לאזור שבין נהר הירדן לים התיכון, המקום בו תקום לכאורה המדינה הפלסטינית, ממש על שטחה של מדינת ישראל כיום. בישראל נוהגים ללעוג למפגינים הפרו־פלסטיניים בחו"ל שלא יודעים את פשר אמירתם, ומפליגים לעיתים מנהר פרת ועד הנילוס ומהים התיכון ועד… ים המלח".
אלעד טוען כי למנהיגי העולם "אין מושג לאיזו צרה הם מכניסים את עצמם". הוא מסביר כי אין להם מושג מה יהיו גבולות המדינה הפלסטינית, אינם מכירים את יכולותיה הכלכליות והחברתיות הדלות של הרשות, ואינם יודעים כיצד אמורה לתפקד כגוף עצמאי. לדבריו, ללא הישענות על ישראל הרש"פ תקרוס במהירות.
בהמשך מדגיש אלעד כי גם המנהיגים עצמם יבינו לאיזה "בוץ מדיני" נכנסו: אחרי הטקסים הסמליים, יידרשו להתמודד עם הסוגיות המרכזיות של הסכסוך – מדינה פלסטינית ללא צבא וללא שליטה במעברי גבול. בעוד שהפלסטינים יראו בכך פגיעה בלתי נסבלת, עבור ישראל זו דרישה ביטחונית הכרחית.
הוא מוסיף כי מנהיגי העולם טועים לחשוב שהכרה מספיקה. "אין הכרה ללא מימוש. הפלסטינים ידרשו לעסוק בארבע סוגיות הליבה – פליטים, גבולות קבע, ירושלים וההתנחלויות – שלא נפתרו במשך עשרות שנים. גם ללא סוגיות אלו, בעיות הסכסוך לא ייעלמו מהשטח".
אלעד מציין שורה של סיבות מדוע גם אם תהיה הכרה והכרזה, מדינה פלסטינית לא תקום בפועל:
א. התנגדות רוב הישראלים – אחרי 7 באוקטובר, גם תומכי שתי מדינות מתנגדים למדינה פלסטינית סמוכה, לנוכח התמיכה הנרחבת בטבח בקרב הציבור הפלסטיני.
ב. כישלון מוחלט בבניית מוסדות מדינה – הרש"פ נכשלה בכל פרמטר בינלאומי של יעילות, שקיפות וזכויות אדם. ללא בחינה רצינית, פלסטין תצטרף לרשימת המדינות הכושלות.
ג. מדינה ללא צבא – ישראל לא תאפשר הקמת צבא פלסטיני. בהיעדרו, המדינה תהיה חשופה לאיומים ולא תוכל להבטיח שלמות טריטוריאלית.
ד. היעדר שליטה במעברי גבול – ישראל לא תאפשר לפלסטינים שליטה במעברים, מחשש להברחת טרור ונשק.
ה. היעדר שליטה בשטח – ישראל שולטת בפועל בשטחי C ובבקעת הירדן. ללא שינוי, לא תתקיים ריבונות אפקטיבית.
ו. תלות כלכלית מוחלטת בישראל – הכלכלה הפלסטינית תלויה בישראל בכל: סחר, אנרגיה, מים, עבודה ותשתיות. הרש"פ מתקיימת מתרומות, ללא עצמאות כלכלית.
אלעד מסכם: "אם פלסטין לא תוכל לשלוט בצבא ובמעברי הגבול, היא לא תהיה מדינה אלא אוטונומיה תלויה בישראל, מצרים וירדן. היא תתקשה לעמוד בהתחייבויות בינלאומיות ותישאר תלויה בגורמים חיצוניים".
לדבריו, ההכרה הרחבה של מדינות אירופה אינה אלא מחווה סמלית. "147 מדינות כבר הכירו בפלסטין, אך אם יש מדינה אחת שהפלסטינים באמת צריכים את הכרתה – זו ישראל. ללא הכרה ישראלית אין תקומה. אחרת, פלסטין תהיה נסיכה ללא כתר, ומנהיגיה – שליטים ללא שליטה".
התרעות פיקוד העורף