לדבריו, אחת הסיבות למצב נעוצה בחוק הישראלי: "חוק העמותות מחייב שקיפות במימון זר, אך אינו מגביל את עצם קבלת הכספים. בניגוד לארצות הברית, שבה כל גוף הממומן על ידי מדינה זרה מוגדר כסוכן זר ונכנס לפיקוח הדוק, אצלנו השטח פתוח. האיחוד האירופי למד לנצל זאת היטב. במקום להתעמת עם ישראל ישירות, הוא מעביר מימון לעמותות מקומיות שמגישות עתירות, מפיקות דוחות 'אפרטהייד' ומובילות קמפיינים בזירה הבין לאומית. כך הופכת ישראל למטרה להתשה משפטית ותודעתית שממומנת מכספי ציבור אירופי, אבל נושאת חותמת 'עמותה ישראלית'".
הוא תיאר מציאות בעייתית: "השילוב בין חקיקה רופפת לבין מיקוד חלקי של השב"כ יוצר מציאות בעייתית. ישראל מותקפת מבפנים על ידי ארגונים שממומנים מבחוץ, ללא מגבלות משפטיות וללא טיפול ביטחוני של ממש. התוצאה היא שמדינות זרות מצליחות לעצב את השיח הישראלי והבין לאומי בלי לשלם מחיר, בעוד אנחנו מתווכחים בינינו על 'חופש פעולה' של עמותות".
בפני מקבלי ההחלטות, הוא הציב שורה של צעדים: "כאן נדרש שינוי יסודי. ישראל זקוקה לחוק ברור, כזה שיגדיר כל עמותה הממומנת על ידי ממשלה זרה כסוכן זר, עם מגבלות ושקיפות מחייבת. היא זקוקה גם לשב"כ מאוזן, שמכיר בכך שאיומים על הדמוקרטיה יכולים להגיע מימין וגם משמאל, במיוחד כשמדובר במימון חיצוני שמכוון להחליש את חוסנה של ישראל".
פוזיילוב סיכם: "המאבק של ישראל אינו רק צבאי מול חמאס או איראן. הוא מתנהל גם בשדה המשפטי, התודעתי והפוליטי. כדי לנצח בו, עלינו להבין שהערכים המשותפים כבר לא מחזיקים. רק אינטרסים משותפים, חקיקה מגינה ושירות ביטחון מאוזן יבטיחו שנוכל לעמוד מול התעשייה הבין לאומית שפועלת לערער את הלגיטימציה שלנו".
התרעות פיקוד העורף