בראיון למעריב אמר אלעד: “איך מרתיעים מפני פיגועים של תושבי מזרח ירושלים והגדה המערבית בשטח ישראל? עשרות שנים סופגת ישראל פיגועים קשים של יחידים וקבוצות כמו הפיגוע בצומת רמות בירושלים אתמול (שני) וטרם מצאנו לכך אמצעי הרתעה שימנע מחקיינים לשוב ולפגע".
לדבריו, "האמצעים המנויים בתקנות ההגנה לשעת חירום 1945 כגון: מעצר – לא יעיל כי מדובר במחבלים שיודעים כי כבר לא ישובו מהפיגוע. הריסת הבית המשפחתי – כאשר הרש”פ ולפני כן אש”ף הודיעו כי יבנו בית חדש ואף משודרג למשפחת המחבל ויפצו כל משפחת מחבל בסכומים חודשיים משמעותיים, גם סנקציה זו הוכחה כלא יעילה. נשקלה אפשרות להרוס גם את הבית החדש של משפחת המחבל אך סנקציה זו כמעט ולא נוסתה".
אלעד הסביר כי לפני יותר מעשור, בעקבות שרשרת פיגועים קשים, שוב נבחנו דרכים יצירתיות וככל שניתן חוקיות להרתעת מחבלים באיו”ש/הגדה המערבית, אחת מהן הייתה גירוש בני המשפחה של המחבל/ת אל אזור רצועת עזה, במסגרת מה שקרוי בחוק ‘העתקת מגורים’.
סנקציה כזו נוסתה פעם אחת ויחידה כאשר בשנת 2001 הוצא צו לגירושה של אינתיצאר עג’ורי, אחותו של המחבל עלי עג’ורי, שחוסל בידי צה”ל בעת פיגוע רב נפגעים, ושבית משפחתה נהרס. היא עתרה לבג”ץ (בג”ץ עג’ורי 7015/02–7019/02) בטענה שאין לגרש אותה כסנקציה נגד המשפחה אך בג”ץ דחה את עתירתה בטענה שהיא הייתה קשורה קשר כלשהו לפיגוע. הגירוש לעזה ולו של בת משפחה אחת היה כואב, מדכא וגרם לרבים בארגוני הטרור לתהות מה יקרה אם סנקציה זו תופעל על ידי ישראל כבדרך קבע. היו שתיארו אותה כסנקציה ש’חורכת את גופו ופוצעת את נפשו של המגורש’.
אלא שאחרי תקופה קצרה בלבד, ניחשתם נכון, הושבה המגורשת לביתה בגדה. הדיון המחודש בעתירה בעקבות ערעור, נידון באוגוסט 2002 בהרכב מורחב של 9 שופטים וזה קבע כי צו הגירוש ‘אינו חוקי, אינו מוסרי ואכזרי וגירוש לשם הרתעה בלבד – אסור’.
לטענת אלעד, "אמת נכון, ישראל מדינת חוק ומורא הדין הבינלאומי ופסיקת בתי הדין הבינלאומיים חייבים להיות נר לרגליה ובמיוחד בימים אלו. אנשי פרקליטות המדינה והפצ”ר מרבים להזכיר לקברניטינו ולקובעי המדיניות שחייב להיות איזון בין זכויות אדם לביטחון המדינה במלחמה בטרור".
הם ייטיבו להזכיר לנו כי המבחנים שבג”ץ יפעיל תמיד הם: סבירות הצעד – האם מדובר בצעד שנדרש לשם הגנה על הביטחון האישי של האזרחים? איזון בין האמצעי והתוצאה – האם ישנם אמצעים פחות פוגעניים שניתן לנקוט בהם? הזכות למגורים – אך השאלה שצריכה להישאל לדברי אלעד היא - האם ההגליה פוגעת בזכות למגורים וזכויות הפרט בצורה שאינה מוצדקת?
"יצחק רבין ע”ה שייחל לטפל בטרור ‘בלי בג”ץ ובלי בצלם’ היה נוהג לומר לאנשי הפרקליטות ‘ללכת ולעשות שיעורי בית כדי שנוכל לטפל בטרור בכלים חוקיים או אף על גבול החוקיים’", הזכיר.
"העתקת המגורים הינה סנקציה יעילה אך מה לעשות, והיא נתפסת בעיני המשפטנים כבלתי חוקית. כבר למדנו כי בלחימה בטרור, המכה בנו ללא רחם, יש לעתים נקיטה בסנקציות קיצוניות, ואף דרקוניות ובלבד שאין הורגים, אין פוצעים, ואין נוקטים בדרכים של הרעבה הצמאה ועינויים", טען.
לדבריו, כאשר בג”ץ קבע את הכלל של ‘לחץ פיסי מתון לגבי פצצה מתקתקת’ הוא התכוון בדיוק לכך. "הרי לא יתכן לאפשר לעוד ועוד מחבלים להיכנס לאוטובוס ישראלי בצהרי היום ולירות כך סתם בחפים מפשע. חקירת שב”כ, הסקת המסקנות, ויישום לקחים גם הם לא מספיקים להרתעה".
"כוחות הביטחון ובהם צה”ל ושב”כ עובדים קשה מאוד כדי להרתיע מחבלים. הגיעה העת שגם אנשי הפרקליטות האזרחית והצבאית יטו שכם וימצאו כל פיסת חוק כדי להגן על הסנקציה של העתקת מגורי משפחת מחבלים מאיו”ש או ממזרח ירושלים לעזה", סיכם.
התרעות פיקוד העורף