עד כה הצליחה המדינה הקטנה מהמפרץ לבסס לעצמה מעמד ייחודי כמתווכת מרכזית בסכסוכים בינלאומיים, ולמצב את עצמה כשחקן חשוב בזירה הגיאופוליטית למרות גודלה הזעיר. כעת, לאחר הפגיעה הקשה בהנהגת חמאס, נבחנת מחדש יכולתה לשמר את מעמדה ולהמשיך למלא תפקיד זה.
לדברי ד”ר סער, “קטאר היא מדינה קטנה אך עתירת משאבים, אשר הצליחה למצב את עצמה כמתווכת מרכזית בסכסוכים בינלאומיים. מידת מעורבותה בהליכי שלום ובפתרון עימותים חורגת לאין שיעור מגודלה הפיזי והדמוגרפי, ובמקרים רבים אף הניבה תוצאות משמעותיות. סעיף 7 בחוקת קטאר מעגן במפורש את חובת המדינה לפעול לתיווך ולהשכנת שלום, ומציב את התיווך כאחד מעקרונות היסוד במדיניות החוץ שלה. בכך הופכת הפעילות הדיפלומטית בתחום זה לא רק לכלי אסטרטגי, אלא גם לחובה חוקתית ועקרונית".
מניעי התיווך של קטאר
סער מפרט את השיקולים שמניעים את דוחה למלא תפקיד זה: “המוטיבציה של קטאר לנקוט תפקיד מתווך נשענת על כמה רבדים: חתירה למעמד בינלאומי גבוה, באמצעות תיווך היא מבססת לעצמה תדמית של מדינה שוחרת שלום ושחקן גלובלי, ובכך מתעלה על מגבלות הגודל והעוצמה הצבאית", אמר תחילה.
עוד סער אומר: "הגברת הביטחון הלאומי והרתעה. קטאר מצויה בין שתי מעצמות אזוריות, ערב הסעודית ואיראן, וחשופה ללחצים אזוריים. מעורבותה בסכסוכים מקנה לה רשת ביטחון - מדינות רבות, ובהן ישראל, ארצות הברית, מדינות אירופה ואף יריביה הערביים, נזהרות מלפעול נגדה באופן ישיר".
לשיטתו, "קשרים כפולים - מערב ותנועות אסלאמיות. קטאר שומרת על יחסים קרובים עם המערב ועם ארצות הברית בפרט (הודות לאירוח הבסיס האמריקאי "אל־עודייד"), אך במקביל מקיימת קשרים הדוקים עם תנועות אסלאמיות דוגמת חמאס והטליבאן. יכולת זו להחזיק בשני הקשרים במקביל מקנה לה ייחודיות בזירה הדיפלומטית".
"השפעה בעולם הערבי והמוסלמי - קטאר מבקשת להצטייר כתומכת בסוגיה הפלסטינית ובענייני האומה המוסלמית. תפקידה כמתווכת מאפשר לה לשלב בין אחריות בינלאומית לבין חיזוק הלגיטימציה בקרב דעת הקהל הערבית".
ניסיון מצטבר בתיווך
לדברי סער, קטאר ביססה מעמד של מתווכת עקבית לאורך שלושה עשורים: “מאז שנות ה־90 שימשה קטאר מתווכת ביותר מ־15 סכסוכים משמעותיים. בין הישגיה הבולטים: הסכם דוחה בלבנון (2008), שהביא לסיום המשבר הפוליטי ולבחירת נשיא מוסכם; תהליך השלום בדארפור (2011), שהוביל להסכם בין ממשלת סודאן למורדים; וההסכם בין ארה”ב לטליבאן (2020), שסלל את הדרך לנסיגת הכוחות האמריקאים מאפגניסטן".
עם זאת סייג: "עם זאת, בחלק מהתיווכים - כגון ישראל-חמאס, תימן והפיוס הפלסטיני - קטאר נותרה שחקן עקבי, אך ללא הצלחה בהגעה להסדר קבע".
ישראל וקטאר - הזדמנות לצד סיכון
בהתייחס לשאלת יחסה של ישראל למעורבות הקטארית, משרטט סער תמונה מורכבת: “באשר לשאלה אם על ישראל לקבל את שירותיה של קטאר כמתווכת, התשובה מורכבת: מצד אחד, הקשר עם קטאר מספק לישראל ערוץ עקיף מול חמאס, שלולא כן לא היה בנמצא. מעורבותה של דוחה בהזרמת כספים ובסיוע הומניטרי לעזה מקנה לה השפעה ישירה על חמאס, השפעה ממנה ישראל יכולה להפיק תועלת".
סער מוסיף כי "מצד שני, יש לזכור כי קטאר היא מדינה מוסלמית שמזוהה עמוקות עם העולם הערבי והאסלאמי. מתוך אוכלוסייתה - המונה כ־3 מיליון נפש (נכון ל־2024), שמתוכם רק 10-12% אזרחים מקומיים - כ־65-70% הם מוסלמים. עובדה זו מעצבת את זהותה ומעמידה בספק אם החלטותיה המדיניות ייטו תמיד לטובת ישראל".
בנסיבות שנוצרו לאחר הפגיעה הקשה בהנהגת חמאס, ישראל עשויה למצוא עצמה נדרשת להכריע: האם להמשיך להישען על קטאר כמתווכת בלעדית, או לבחון מתווכות חלופיות - מצרים, ארצות הברית או מדינות נוספות - כדי לפזר סיכונים ולשמור על גמישות דיפלומטית.
אתגרי התיווך והשלכות למדיניות ישראל
לדברי סער, ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להתעלם ממורכבות המתווך: “תהליך התיווך הוא מטבעו מורכב: המתווך נדרש לספוג עלבונות, להיתקל במבוי סתום, לשאת רגשות שליליים - ולעשות כל זאת מבלי לפגוע ביציבות המשא ומתן. לישראל נדרש אפוא ניתוח ביקורתי של אופי המתווך, של מניעיו ושל הקשרים הגיאופוליטיים שלו".
סער מציין כי "בחינה זו תסייע לה לקבוע מתי שיתוף פעולה עם קטאר הוא אינטרס אסטרטגי, ומתי הוא עלול להפוך לגורם מגביל או מזיק. ישראל יכולה ללמוד גם לשלב בין בין המתווכות ולעיתים לרכז מאמץ עם חלק מהמתווכות בסוגיה מאתגרת זו או אחרת. כך או כך כולנו תקווה כי כל חטופינו החיים והחללים ישובו במהרה לישראל".
בסופו של דבר, התקיפה האחרונה מציבה סימן שאלה על עתיד מעמדה של קטאר כמתווכת - אך אין מחלוקת כי עד כה הצליחה המדינה הקטנה מהמפרץ לבסס את עצמה כאחת השחקניות הדיפלומטיות החשובות ביותר באזור, ולעצב סביב שולחן המשא ומתן מציאות החורגת בהרבה ממשקלה הפוליטי והצבאי.
התרעות פיקוד העורף