"הפעם חלק מתושבי עזה נמצאים בנקודת השבירה – הם מבינים שלא יהיה להם לאן לחזור"

עופר מתאר את תנועת האוכלוסייה בעזה במהלך השנתיים האחרונות: "שלוש פעמים במהלך השנתיים האחרונות עשו תושבי העיר עזה אותה הדרך: מעזה לרפיח, מרפיח לעזה וכעת בפעם השלישית: דרומה. בניגוד למנוסה החפוזה בתחילת המלחמה, עת העזתים נמלטו על נפשם עם מעט ציוד, ובניגוד גמור לתחושת ההקלה והניצחון שליוותה את חזרתם הביתה בעסקת החטופים בינואר – כעת חלק מתושבי עזה (חשוב להדגיש: חלק. לא כולם) נמצאים בנקודת השבירה. המורל ירוד. הם ראו את ההרס באזורי הלחימה בצפון הרצועה, בסג'עייה וברפיח ומבינים שהפעם כנראה לא יהיה להם לאן לחזור, ולכן: הם עושים מאמצים לקחת עימם את כל הבית".

לדבריו, אחד הסימנים לכך הוא הזינוק החד במחירים: "בימים האחרונים מילאו את ערוצי הטלגרם והטוויטר העזתי תלונות על המחיר הגבוה לשכירת משאית להובלת תכולת דירה מרימאל, שכונת הפאר של עזה לדרום הרצועה. המחיר קפץ במהירות ל-3,000 ואף ל-4,000 שקלים. רק לפני מספר ימים, כאשר הביקוש עוד היה נמוך, נדרשו לשלם 'רק' 1,500 שקל למשאית. היום זהו כבר המחיר לטוק טוק (אופנוע עם משטח מטען קטן). הסביר אחד העזתים: ליטר דלק עולה כמעט 100 שקל. הנסיעה הלוך חזור לוקחת שעות ומצריכה כ-10 ליטר. כך שהדלק לבד עולה 1000 שקל אבל גם כאשר נגיע לדרום קשה למצוא מקום לשכור דירה או אפילו שטח אדמה לשים עליו אהל. דירות בודדות ניתן למצוא ב-8,000 שקל ושטח לאוהל יכול להגיע ל-1,000 שקל בחודש. הסולידריות החברתית שעוד הייתה קיימת בעזה נעלמת. כמעט כל מי שיכול להרוויח מהמצב – עושה זאת".

עופר מזכיר כי כבר לפני שנה הזהיר מהחשיבות של סוגיית האוכלוסייה מבחינת חמאס: "כפי שהבהרנו בדיוק לפני שנה: הסוד להכרעת חמאס הוא תמיד בית ואנשים. צה”ל ממוקד כרגיל בחיסולים ממוקדים ובפירי מנהרות – אולם חמאס מודאג מאוד מהאוכלוסייה שעוזבת את עזה ואינה מתכננת לשוב. חמאס מעדיף אותם בעזה. חיים או מתים – בכל מצב הם משמשים אותו: או כמגן אנושי או כתמונות הזוועה שהן התחמושת במלחמת התודעה שהוא מנהל מול ישראל (בהצלחה מרובה) בעולם".

לדבריו, האוכלוסייה נתונה במתח עצום מול הקמפיין של חמאס: "בשלושת הימים האחרונים התמלא השיח הפנים עזתי ייאוש. מול הקמפיין החמאסי הקורא לאנשים להישאר בעיר, קמפיין המנוהל בהודעות ממשלת חמאס, כרוזים מזויפים, איומים וסרטוני וידאו של 'הפגנות' שבהן הקריאה היא: 'לא מתפנים' – צופים העזתים, בחוסר אונים, במבנים המתמוטטים ובאוהלים המתכסים מאבק הפיצוצים. כאשר הגיעו ההפצצות לאזורי האוהלים על החוף החליטו חלק מדייריהם שלא להמתין עוד, ולראשונה, אתמול הצטרפו אלפי הולכי רגל אל פקקי התנועה של המשאיות הנוסעות דרומה. קצב המתפנים גובר מיום ליום. אפילו העזתים עצמם, מזכירים את ההיסטוריה: 14 בספטמבר 2005, בדיוק לפני 20 שנה היה סיום פינוי גוש קטיף. ולגבי עצמם כותבים העזתים: הפעם זו נכבה כמו ב-1948 – אבל בשידור חי באל גז'ירה".

השאלה שנותרת פתוחה, לדבריו, היא כמה יישארו בכל מחיר: "השאלה הגדולה היא כמה עזתים יבחרו להישאר בכל מחיר. בסיבוב הקודם נותרו בצפון הרצועה כ-350,000 איש. כיום עדיין נותרו בה מספר כפול מזה – אולם הם מצופפים בשטח קטן בהרבה, במערב העיר עזה. מלחמה היא דבר ראשון מאבק של כוח רצון – והשאלה הגדולה היא האם צה"ל יצליח לגרום לעוד מאות אלפי עזתים לרדת שוב לדרום רצועת עזה. ברשתות המוני עזתים כבר מבקשים: רק תפתחו לנו את מעבר רפיח. משם נסתדר לבד".