המתקפה הישראלית על קטאר לא הייתה רק תוקפנות חולפת בהקשר של הסכסוך המתמשך באזור, אלא רגע מכריע שחשף את גודל האיום החוצה את גבולות עזה, טוען מאמר שפורסם בעיתון "אל-נשרה" הלבנוני.
עוד נכתב, כי התפתחות זו לוותה בטלטלה באמון בהגנה האמריקאית, שעליה הערבים שילמו מאז ומתמיד כסף רב, שכן היה ברור שוושינגטון אינה עומדת מול ישראל, גם אם היא משפיעה על בעלות בריתה במפרץ. ההבנה הזו הפתיעה בירות רבות שבנו זה מכבר את ביטחונן על המטריה האמריקאית.
משכך, עם נפילת האשליה, יש להתחיל בחיפוש אחר חלופות חדשות ושותפויות אזוריות המסוגלות להבטיח את האיזון הנדרש ולהרתיע איומים, נכתב.
במאמר נטען כי בהקשר זה, איראן מסתמנת כשחקן מפתח שלא ניתן להתעלם ממנו, שכן ההתקרבות אליה אינה עוד אופציה תיאורטית בלבד, אלא אינטרס מעשי שיכול לפתוח דלת חדשה לביטחון אזורי. הערבים, הניצבים בפני איום קיומי מפרויקט "ארץ ישראל השלמה", זקוקים למאזן כוחות אמיתי, שיושג רק באמצעות שיתוף פעולה עם טהרן.
ב"אל- נשרה" סבורים כי מה שדרוש הוא לאו דווקא ברית צבאית, אלא שותפות מדינית, דיפלומטית וביטחונית שתעצב מחדש את מאזן הכוחות ותעניק לערבים קלף מנוף נוסף נגד ישראל, וזו ההזדמנות הנכונה לכך, שכן יש הרבה תיקים משותפים, הגנה על הריבונות הלאומית, הבטחת ביטחון הבירות והערים, ביצור תפקידן של מדינות מתווכות, והכי חשוב, הגנה על זכויות הפלסטינים כמהות הסכסוך.
"כולם מודעים לכך שההתקרבות הערבית-איראנית רצופה מכשולים. יש תיקים עמוקים של מחלוקת, ויש חשש שכל חיפזון יוביל לעימות ישיר עם כוחות יריבים בינלאומיים", נכתב בעיתון הלבנוני. "עם זאת, הרגע ההיסטורי כופה את עצמו, שכן התוקפנות הישראלית נגד קטאר חשפה כי הסכנה זהה, וכי המשך הפיצול האזורי רק יקל על הפרויקט הישראלי של פיצול האזור".
לסיום נכתב כי "ההתקפה על דוחא היא אזהרה אסטרטגית לכל הערבים. לראשונה הם מדברים על ישראל כעל איום כולל, לא כעל סכסוך מוגבל, וכאן טמונה ההזדמנות של הכעס הערבי להפוך למדיניות רציונלית, ולהיות מתורגם לצעדים מעשיים שיפתחו את הדלת לשיתוף פעולה ערבי-איראני שישים קץ לפרויקט הפילוג הישראלי".
התרעות פיקוד העורף