לדבריו: ״הפסגה הערבית שנערכה בדוחא ב-14 בספטמבר 2025 נועדה לעסוק ביציבות האזורית ובתפקידה של קטאר כגורם מתווך מרכזי בסכסוכים במזרח התיכון, ועל הפגיעה בריבונותה עם הפעולה הדרמטית ב־9 בספטמבר שביצעו צה”ל ושירותי הביטחון הישראליים תקיפה בווילה בעיר, שבה התקיים כינוס של בכירי חמאס. מטרת הפעולה, על פי ההערכות, הייתה חיסול או פגיעה בצמרת הארגון״.
לדבריו, קטאר, שראתה עצמה כגשר מרכזי בין ישראל לחמאס, בחרה להגיב בחריפות: ״קטאר גינתה את התקיפה בחריפות והשעתה את השתתפותה כמתווכת. המהלך נועד לשדר מסר כפול: מצד אחד עמידה על כבודה הריבוני ומעמדה האזורי, ומצד שני חיזוק דימויה כ’קורבן’ שנפגע בניסיון לשמר את תפקידה הדיפלומטי. מצרים, מצדה, מיהרה להגביר את האבטחה סביב בכירים פלסטינים בשטחה והציבה עצמה כמועמדת להרחבת מעורבותה בתיווך״.
בקרב חמאס, לדבריו, ניכרת דילמה: ״מצד אחד, התקיפה חידדה את תחושת הפגיעות: גם בדוחא, בירת מדינה ידידותית, אין חסינות. הדבר עלול להוביל להקשחת עמדות במו”מ כדי לשדר איתנות. מצד שני, הפגיעה במשפחות בכירים יוצרת לחץ פנימי להסדר שיבטיח הפסקת אש ושיקום מסוים. מעבר לכך, ערעור האמון בקטאר כמתווכת עלול לדחוף את חמאס לדרוש ערובות ממדינות נוספות, ובהן טורקיה או איראן״.
סער הוסיף כי גם בזירה הבינלאומית נרשמו השפעות: ״ההתקפה האפילה על מטרות הפסגה הערבית והעמידה את קטאר בפני שאלה אסטרטגית: האם להמשיך לשמש כמתווכת או לצמצם מעורבות. ארצות הברית, שיזמה את מתווה הפסקת האש, נדרשת כעת להעמיק את מעורבותה כדי למנוע קריסת התהליך, ואילו האיחוד האירופי מאותת על היסוס בהשקעות בשיקום עזה כל עוד האמון בדיפלומטיה מתערער״.
בהתייחסות להיסטוריה של ניסיונות חיסול בצמרת חמאס אמר סער: ״ההיסטוריה מלמדת כי ניסיונות לחסל את צמרת חמאס אינם מבטיחים הצלחה. בדומה למבצע ‘קטיף כלניות’ שהתבצע בתאריך 6 בספטמבר 2003, גם התקיפה בדוחא שנכשלה ממחישה את המתח בין הפיתוי הצבאי לבין ההשלכות המדיניות. האפשרויות לעתיד כוללות הקשחת עמדות מצד חמאס, עסקה שתושג תחת לחץ, או הסלמה אזורית רחבה יותר, תרחישים שנידונו בשולי הפסגה הערבית עצמה״.
בסיכום דבריו קבע סער: ״התקיפה בדוחא לא רק ערערה את יסודות המו”מ בין ישראל לחמאס, אלא גם האפילה על סדר היום של הפסגה הערבית. האירוע מציב את ישראל בפני דילמה אסטרטגית: האם להמשיך במסלול הצבאי במקביל למו”מ או לנסות לשמר ערוצים דיפלומטיים שבריריים. השאלה המרכזית שנותרה פתוחה היא האם המתווכים האזוריים והבינלאומיים יצליחו לשקם את האמון – או שהפסגה הערבית בדוחא תיזכר בעיקר כרקע להסלמה חדשה״.
התרעות פיקוד העורף