אלעד פותח בשאלה הישירה: “האם פני מצרים לעימות עם ישראל?” ומסביר: “מאז תחילת מלחמת ‘חרבות ברזל’ התעמתתי תקשורתית עם לא מעט אנשי צבא בדימוס, פרשנים, ואנשי תקשורת מצריים. צריך להודות שרובם אינם מרוצים מהסכם השלום עם ישראל ומבקשים לבטלו. חלקם מסיתים הסתה ארסית נגד ישראל ונגד ההסכם עימה עד כדי כך שנדמה כי הם מעודדים עימות צבאי בין שתי המדינות. בשיא המשבר בעזה, בעוד התיאום הביטחוני בין ישראל למצרים התנהל כסדרו, גאתה ההסתה נגד ישראל והודהדה הקריאה לנשיא מצרים ‘להעמיד את ישראל במקומה’".
לדבריו, הסימנים שנראים בשטח מדאיגים: “כיום, לראשונה מזה שנים, כלי התקשורת במצרים וגם פה ושם בישראל, מדווחים שהולכת ומצטיירת אפשרות, שמה שהיה נדמה כחזון בלתי ניתן לערעור, עשוי להיסדק. סימנים מהשטח – ביטחוניים, דיפלומטיים, אזרחיים – מצביעים על ‘קרע עמוק שצומח מתחת לפני השטח’, והופך את השאלה: האם מצרים בדרך לעימות עם ישראל? לשאלה לגיטימית, אולי אפילו מתבקשת".
עם זאת, אלעד מדגיש כי עימות ישיר אינו רצוי לשני הצדדים: “למרות ‘המתיחות’ - עימות ישיר כעת איננו בא בחשבון… ההסכם ההיסטורי מ־1979 הוא נכס אסטרטגי. התיאום הביטחוני שרד משברים לא מעטים, והסיוע הישראלי למצרים במלחמה נגד דאעש בסיני והקשרים הכלכליים בגז – אי אפשר לנתק במחי יד".
הוא מזהיר: “נכון להיום, הסבירות לעימות צבאי ישיר בין ישראל למצרים נמוכה, אבל הסבירות להחרפה ביחסים – גבוהה מאוד: דיפלומטית, פוליטית, אזרחית, אולי אפילו כלכלית… כל החלטה בגבול הדרום – מדינית, צבאית או אזרחית – צריכה לעבור גם דרך חישוב היחסים עם קהיר".
בסיום קורא אלעד לשמר את השלום בזהירות: “ברור שמצרים לא ממהרת לשרוף את הגשר של השלום. אבל גשר שנשען על קרש אחד, גם אם עמיד, יכול לקרוס אם לא נשמר כראוי. וזה בדיוק הרגע להתחיל לתחזק אותו".
התרעות פיקוד העורף