עוד הוסיף "בשעות הראשונות של המלחמה ברמת הגולן חטפה החטיבה מכות קשות מהסורים, ובכל זאת הצליחה להילחם שעות רבות. קראתי ספרים על החטיבה, יצאתי לסיורים ברמת הגולן בעקבותיה, ונוצרה אצלי פינה חמה אליה. זה כמו תיכוניסט שמאוהב במישהי מכיתה אחרת, והיא לא יודעת את זה. לא הייתי שריונר, אבל אני אוהב את החטיבה הזו במיוחד".
אותה הרוח
בבוקר 7 באוקטובר 2023, כוחות חטיבת השריון 188 (עוצבת ברק) עסקו בפעילות מבצעית ביהודה ושומרון ובגבול הצפון. בסוף אותו יום, 20 טנקים וכוחות חי"ר של החטיבה היו פזורים לאורך העוטף - נלחמים, הורגים עשרות מחבלים ומצילים מאות אזרחים בשדרות, בבארי, בכפר עזה, בנחל עוז, בסופה ובכיסופים.
במהלך היום מילאה החטיבה, בהובלת גדוד 53, תפקיד מכריע בהדיפת המחבלים. הכוחות יצאו למתקפות מבסיס צאלים. בכניסה לקיבוץ נחל עוז זיהה טנק של הגדוד חמישה טנדרים ואופנועים שעליהם מחבלי נוח'בה, והשמיד אותם בירי פגזים ומקלעים. בהמשך, בקרב הקשה בבארי, טנק בודד של הגדוד הצליח לבלום חלק מגל הטרור עד להגעת תגבורת נוספת.
"הנסיבות של מלחמת יום הכיפורים ושל מלחמת 7 באוקטובר שונות", מבהיר וודלינגר. "במלחמת יום הכיפורים הנפגעים היו רק חיילים, ולא הייתה השתלטות על יישובים אזרחיים. אבל אם יש משהו דומה בין המלחמות מבחינת החטיבה זו הרוח. ב-6 באוקטובר 2023, שעות לפני פרוץ המלחמה, חטיבה 188 קיימה טקס לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים".
את הסיפורים השונים המתעדים את קורותיה של חטיבה 188 בתחילת המלחמה הנוכחית, קיבץ וודלינגר בספר הביכורים החדש שלו, "הטנקים כאן" (בהוצאת ידיעות ספרים).
בימים הראשונים של המלחמה, כשההלם היה מוחלט, וודלינגר, איש תקשורת במקצועו, ניהל את פרויקט ההספדים לנרצחי בארי, ועבר מהלוויה להלוויה. "זה היה קשה אבל חשוב מאוד", הוא מספר. "כתיבת ההספדים עזרה לי להבין איזו משמעות יש למילים עבור אנשים אחרים".
באותו רגע וודלינגר יצא למסע בן שנתיים בעקבות פעילותה של החטיבה במלחמה הנוכחית. הוא שוחח עם כ-150 מאנשי החטיבה - קצינים וקצינות, לוחמות ולוחמים - שמע מהם על הקרבות, ההיתקלויות פנים אל פנים וחילוץ האזרחיות והאזרחים מהתופת. לצד זאת, הוא נכנס דרך סיפורי הלוחמים לתוככי הטנק וזכה למבט מעמיק על השיחות, הקרבה, הפחדים וההומור שיוצר צוות של ארבעה שריונרים ששוהה במפלצת של 80 טונות ברזל.
איחור גורלי
"הדבר העיקרי שמשך את תשומת ליבי לאורך העבודה הוא האנשים", המחבר מעיד. "חטיבה 188 מתהדרת בברק שבעיניים. אנשיה באים לעשות את מה שהם עושים בתחושת שליחות ובהתלהבות. וזה מה שפגשתי. מלאכת התחקיר, שעשיתי בעזרת שני תחקירנים, הייתה מרתקת. הכי נגעה לליבי שכבת המ"פים, כי אלו צעירים בני 25-26, שבמקום ללמוד משפטים, לטוס למזרח או לברמן, הם משקיעים בלטפח את הדור הבא בשריון, עסוקים בלהיות מפקדים ובלשמור על החיילים שלהם".
"אני אתן לך דוגמה", הוא ממשיך. "אחד המרואיינים שפגשתי הוא רס"ן יהונתן ערמוני, אח שכול שנלחם ב-7 באוקטובר. מאוחר יותר, בתמרון בעזה, הוא נפצע קשה מאוד, איבד את הראייה ואיבד יד. פגשתי אותו במחלקת השיקום בתל השומר. בהתחלה יהונתן לא רצה להיפגש. הוא ידע ששיחה על מה שעבר עליו תציף אותו, אז קבענו פגישה קצרה, של חצי שעה. בסוף ישבתי אצלו שעתיים וחצי, ונחשפתי לאדם מדהים, מצחיק ואינטליגנטי. זו הייתה שיחה מאוד משמעותית לשנינו. זה מפגש שהשפיע עליי בגלל הדמות של יהונתן ובגלל רוח הגבורה שלו".
עוד הוסיף "גם מי שהגיע ונלחם בגבורה. יואל סיפר לי שהוא נסע בטנק ליד מתחם מסיבת הנובה, ראה מאות מכוניות שרופות וגופות מוטלות על הכביש, והבין שהוא איחר. משם הוא נסע לבארי וניהל לחימה בת יומיים. הוא והצוות שלו עזרו לחלץ תושבים והרגו מחבלים, אבל הוא יודע שגם הם הגיעו מאוחר מדי".
את ספרו כתב וודלינגר לקהל הרחב. "כאחד שקורא לא מעט ספרות צבאית, ניסיתי לוודא שהספר לא יהיה רק ליודעי ח"ן, אלא לקהל הרחב", הוא מסביר. "הספר מיועד לכל מי שמתעניין בדברים שקרו ב-7 באוקטובר. ככל שאנחנו מתרחקים מהאירוע הפריזמה קצת נפתחת, ואנחנו מחפשים הבנה יותר רחבה של הדברים. אני חושב שסיפורה של חטיבה 188 הוא סיפור חשוב בפאזל הזה. היא הייתה חוד החנית, והיא הגיבורה של הספר".
וודלינגר משמש מנהל התוכן של פרויקט "כאן 7.10.360" - מוזיאון ההנצחה הדיגיטלי של תאגיד השידור הישראלי, שחושף מעל 250 סיפורים מ-7 באוקטובר. המיזם, שתחקירו מבוסס על ראיונות, סרטונים, תמונות, קטעי קול והתכתבויות, עלה לאוויר לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה בשנה שעברה.
"אנחנו כל פעם מוסיפים עוד ועוד סיפורים, מוכרים ופחות מוכרים", וודלינגר מספר. "זו עבודה מאוד משמעותית, בעיקר בגלל הממשק עם המשפחות - את הסיפורים עצמם אנחנו מקבלים מהמשפחות בלבד. בהקשר זה, הוואטסאפ הוא ה'כוכב' האמיתי, כי ב-7 באוקטובר כל ההתכתבויות היו דרך הוואטסאפ, מה גם שלא כולם יכלו לדבר".
ממשיך "גם הקשר הצבאי קרס בשעה הראשונה, אז התקשורת בין החיילים ובין הטנקים התנהלה בוואטסאפ. דווקא בכלי הזה אנשים מרגישים מאוד אינטימיים. נאמרים שם הדברים הכי גלויים וחשופים, והם מרכיבים את העדויות הכי חזקות".
התרעות פיקוד העורף