בעוד צמרת הצבא והמערכת המדינית השקיעו בטכנולוגיה, מודיעין וסייבר – מערך המילואים, שנועד להיות עמוד השדרה של "צבא העם", נשחק, קוצץ והוזנח. תחקיר של מגזין Tablet מצביע על שורת החלטות שיטתיות שהביאו לכך שחיילי מילואים נאלצו להילחם עם קסדות משנות ה־80, בלי אפודים קרמיים ובלי ציוד ראיית לילה.
"לא היה לנו כלום – אפילו לא אפודים תקינים"
על פי תחקיר מקיף שפורסם ב־Tablet Magazine, חיילי מילואים ששובצו ליחידות מיוחדות ולכוחות חי"ר גויסו באוקטובר 2023 במצב ציוד שנראה כאילו נלקח ממחסן נטוש. קסדות מתפרקות, אפודים מרופטים, רובים ישנים ובלי משקפות לראיית לילה – כך נראו יחידות מילואים שנכנסו לקרב כבר בימים הראשונים.
הבעיה, לפי התחקיר, היא תוצאה של מדיניות רבת שנים שבה הנהגת הצבא – בעיקר מאז שנות ה־90 – התייחסה למערך המילואים כאל שריד מעידן ישן. צה"ל, שראה את עצמו כחלק מהממסד הצבאי המערבי, עבר תהליך שבו "מלחמה" הוחלפה ב"ניהול סיכונים", ו"קרב קרקעי" הוחלף ב"תקיפה מרחוק". המשמעות המעשית: בעוד היחידות הטכנולוגיות והמודיעיניות זכו לציוד חדיש, המילואים – שנחשבו ל"צורך של פעם" – נותרו מאחור.
ממילואים למראית עין
בישראל, מערך המילואים נחשב במשך עשורים לאבן יסוד בביטחון הלאומי. התפיסה הייתה ברורה: צבא קטן בזמן שגרה, אבל כזה שיכול להתרחב למאות אלפים תוך ימים במקרה חירום. אבל בעשורים האחרונים, טוען Tablet, הפכה התפיסה הזו לבלתי רלוונטית בעיני מקבלי ההחלטות.
הנחת היסוד המובילה, המוכרת כ"קונספציה", שלטה גם כאן: חיזבאללה וחמאס הורתעו, איראן תישאר רחוקה, ומערכת ההגנה הרב־שכבתית תספק ביטחון.
הטכנולוגיה ניצחה – והשטח נשכח
כדי להבין את עומק השינוי, כותב Tablet, צריך להסתכל על תפיסת הביטחון החדשה של צה"ל מאז שנות ה־80. במקום "להכריע בשטח", צה"ל אימץ גישה המבוססת על שליטה טכנולוגית: תקיפות מהאוויר, לוחמה מרחוק, מודיעין מדויק – בלי צורך בכיבוש או החזקה של שטחים.
גישה זו אומצה במקביל לשינויים דומים בצבא האמריקאי. מפקדים ישראלים בכירים – רבים מהם בוגרי קורסים בארה"ב ובאירופה – החלו לראות במודיעין, סייבר ותקיפות מדויקות את עיקר הכלים לניצחון. הם גם הפנימו את המסר האמריקאי: לוחמה קרקעית ארוכה ומורכבת היא בזבוז דם וכסף.
אבל המחיר היה ברור: פחות תשומת לב ללוגיסטיקה. פחות תקציב ליחידות מילואים. פחות ציוד במחסנים. פחות ידע מעשי בניהול מלחמה ממושכת. במילים אחרות – הצבא שהוקם כדי להילחם על הקרקע הפך לצבא שמעדיף שלא לרדת אליה.
הדוח מלא והמחסנים ריקים
הפער בין הדוחות הרשמים למציאות בשטח הפך עם הזמן לסטנדרט: צה"ל דיווח על מוכנות, אך הלוחמים במילואים ידעו שהציוד במחסנים שייך לעשור אחר.
כך, כאשר נדרש הצבא להפעיל מאות אלפי מילואימניקים, התברר שאין די אפודים קרמיים, קסדות מודרניות או ציוד ראיית לילה. חלק מהיחידות גויסו עם נשקים ישנים וציוד תקול – ממש כפי שתיארו חיילים ל־Tablet: "האפודים היו מתפוררים, הרוכסנים שבורים, והקסדות עוד מהשירות של אבא שלי בשנות ה־80".
כך נראה הכשל הלוגיסטי בשטח
כשהמתנדבים החליפו את המדינה
המחסור בציוד הוליד גל אזרחי חסר תקדים, שכל מי שהיה כאן באוקטובר 2023 לא יוכל לשכוח: אלפי יוזמות פרטיות ועמותות קמו כדי לספק ציוד ללוחמים. מתנדבים רכשו קסדות, אפודים, כפפות, משקפות ואף רחפנים – לעיתים דרך תרומות קטנות, לעיתים דרך קמפיינים של יהדות התפוצות. לפי Tablet, היקף הציוד שנרכש בדרך זו מוערך ביותר מ־1.5 מיליארד דולר.
עם זאת, התגובה הרשמית של צה"ל הייתה מבלבלת: כלפי חוץ, דוברי הצבא הכחישו מחסור; בפועל, מפקדים בשטח קיבלו את הציוד ברצון, ואף נצפו משתמשים בו. "זה הפך לבדיחה", סיפר אחד המתנדבים לכתב המגזין, "אפילו בתמונות הרשמיות של הרמטכ"ל ושר הביטחון ראו אותם עם ציוד שנתרם על ידי אזרחים".
עמותת ידידי צה"ל – גיוס מיליונים, אפס אפודים
הכתבה מתמקדת גם ביחסים בין צה"ל לבין עמותת ידידי צה"ל בארה"ב (FIDF), הגוף הרשמי לגיוס תרומות מהתפוצות. לפי Tablet, מאז פרוץ המלחמה גייס הארגון כ־280 מיליון דולר, אך כמעט שלא רכש ציוד קרבי חיוני. במקום זאת, פעל לקידום "תדמית" ותמיכה מורלית, תוך שהוא מבקש מהציבור לא לתרום ציוד ישירות ליחידות – בטענה שאין מחסור.
במקביל, הארגון שמר על קשר הדוק עם בכירי צה"ל, שהופיעו בסרטוני תודה לתורמים. בפועל, טוענים מבקריו, התרומות שימשו לפריטים לא חיוניים – ערכות היגיינה, שעונים, או ציוד מנהלתי – בעוד הציוד הממשי נותר חסר. הפער הזה עורר סערה גם בתפוצות. עמותות קטנות יותר טענו כי ה־FIDF גייס תרומות על בסיס מסרים מטעים ו"ייבש" את היוזמות העצמאיות שכן סיפקו ציוד קרבי אמיתי.
כשאמריקה מכתיבה מודל – וישראל משלמת
לפי Tablet, שורשי הבעיה עמוקים יותר מכסף וציוד. הם נעוצים ביחסים שבין האליטה הביטחונית הישראלית לבין המודלים האמריקאיים שהיא אימצה. קצינים בכירים נשלחו ללמוד במוסדות מערביים דוגמת אוניברסיטת הרווארד וקרן וקסנר, ושבו עם תפיסות ניהוליות שמעמידות רציונל טכנולוגי על פני ניסיון קרבי.
"להחזיר את צה"ל לקרקע"
הכתבה מסיימת בנימה מפוכחת: ישראל עדיין מפעילה יכולות מודיעיניות וטכנולוגיות מהמתקדמות בעולם, אך ללא מערך קרקעי איתן – אין יכולת הכרעה. המסקנה ברורה: אם ישראל רוצה להימנע מהפתעה נוספת, עליה להחזיר את צה"ל אל הקרקע – תרתי משמע. להשיב את מערך המילואים למרכז, לחדש את הציוד הבסיסי, ולהפסיק להאמין שטכנולוגיה לבדה תנצח מלחמות.
התרעות פיקוד העורף