מהמסמכים, ההצהרות והמהלכים המעשיים בשטח עולה תמונה מטרידה של תיאום מקדים ומתמשך בין שלוחותיה של איראן, כשחזבאללה לא השתתף באופן מלא, אך בהחלט היה חלק מהתכנון.
הניתוח המודיעיני מצביע על כך שצמרת חזבאללה כנראה לא ידעה את מועד ושעת פתיחת המתקפה, אך הייתה שותפה לתיאום אסטרטגי מוקדם שכלל מפגשים, תכנון אופרטיבי והקצאת משאבים. התכנון, שהתבצע במשך חודשים ואף שנים, התקיים בזירות רבות: עזה, לבנון, סוריה, עיראק ותימן – כולן תחת מטריית הספונסר המרכזי, איראן.
במרכז התפיסה האיראנית עמדה דוקטרינת "אחדות הזירות", שלפיה יש לתקוף את ישראל ממספר חזיתות בו־זמנית – יבשה, ים ואוויר – באמצעות שלוחות כמו חמאס, חזבאללה, החות'ים והמליציות השיעיות. הרעיון זכה לביטוי פומבי באירועי יום ירושלים האיראני באפריל 2023, אז שודר סרטון המדגים חמל משותף של כוחות שונים לתכנון מתקפה על ישראל.
ההכנות בשטח נמשכו גם בתחילת 2023. במרץ אותה שנה התרחש פיגוע מטען במגידו בידי מחבל שחדר מלבנון – ככל הנראה באישור חזבאללה. באפריל, במהלך חג הפסח, שוגרו עשרות רקטות משטח לבנון בידי חמאס, ובמקביל רקטות נוספות מסוריה. בהמשך נפגשו נצראללה, הנייה ואל-עארורי בביירות, והעבירו מסר מאוחד: הפעולות בזירות השונות הן חלק ממערכה כוללת אחת.
איראן, מצידה, לא הסתירה את כוונותיה. גם לאחר פרוץ המלחמה הדגישו בכירי משמרות המהפכה כי יעדם העיקרי הוא פלישה קרקעית לישראל, לא רק מתקפת טילים. הקמפיין התעמולתי סביב "יום ירושלים", בשילוב עם תיעוד אימונים לחטיפת חיילים, חיזקו את התחושה כי איראן ממשיכה לדחוף לעימות כולל, תוך גיבוש והפעלה של כל זרועותיה.
למרות כל ההכנות – חזבאללה לא הצטרף באותו בוקר לטבח שביצע חמאס. ייתכן שהיה שינוי תכנוני, טעות או שיקול אסטרטגי של הרגע האחרון. אך המסקנה העולה מהחומרים ברורה: 7 באוקטובר היה לא רק מתקפת טרור, אלא חלק מאסטרטגיה אזורית מתוזמנת – שבה איראן מושכת בחוטים, והזירה כולה הופכת חזית.
התרעות פיקוד העורף